ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 3 · פסוק 6

"ואם מן הצאן קרבנו" וגו'. מחר אי"ה יבנה בית־המקדש. האם צריך יהיה לבטל את תקנתם ז"ל (בבא קמא עט ע"ב) "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל". ובעצם לא ראיתי שמתייחסים אליה גם כיום. (פ' ויקרא תשמ"ח) על כך השיב ר' שמואל עמנואל שי': מאז שזכינו לחידוש ענף הצאן במשק היהודי בארץ, פוסקים רבים דנו בשאלת תוקפה של הגזירה "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל" בזמן הזה. וכך מסוכמות השיטות השונות במאמרו של הרב אליעזר מלמד שי': במשך שנות הגלות, בזמן שהארץ היתה שוממה, בלא מטעים ובלא שדות של ירקות, הואיל ולא נשקפה כל סכנה מן הבהמות הדקות, בטל האיסור לגדל בהמות דקות. וכן פסק בעל ה"שולחן ערוך", רבי יוסף קארו, שחי בארץ ישראל לפני יותר מארבע מאות שנה בספרו המפורסם "שולחן ערוך", שהואיל ואין מצויים בארץ ישראל שדות של יהודים, מותר לגדל בארץ בהמות דקות (שולחן ערוך חו"מ תט, א). אלא שכיום, לאחר שזכינו ברוב חסדיו לחזור לארץ אבותינו ולהפריח את שיממותיה, הועלתה מחדש השאלה, האם חלה עלינו אותה גזירה קדומה שלא לגדל בהמות דקות בארץ או שמא מאחר שנתבטלה הגזירה בעת תקופת הגלות, פג תוקפה.

נחלקו בזה הפוסקים. לדעת הרב עובדיה יוסף, כיוון שהטעם שלשמו נגזרה הגזירה ידוע, והוא שלא יזיקו לשדות, ממילא ברור שכל זמן שהטעם הזה קיים אף הגזירה קיימת. וכיוון שהיום ישנן שדות שעלולות להינזק מן הבהמות, ממילא הגזירה חוזרת לתוקפה ("יביע אומר" ח"ג חו"מ סימן ז, וכן ב"שבט הלוי" ח"ד סימן רכז). אבל לדעת הרב צבי פסח פרנק, הכלל הוא שכל גזירה שנתבטלה בתקופה מסוימת, אין היא יכולה לחזור למקומה ללא תקנה מחדש. ומאחר שבמשך הגלות בטלה הגזירה, פג תוקפה, ואין כיום כל איסור לגדל בהמות דקות בארץ (בהערות "הר צבי" לטור חו"מ תט). וכן פסק בעל תשובות "ציץ אליעזר" (ח"ז סימנים כד-כה), והוסיף עוד טענה, שמאחר שמתחילת ההתיישבות החדשה בארץ היה מקובל לגדל עדרים של בהמות, ממילא יוצא שכל המתיישבים שנטעו שדות ועסקו בחקלאות התיישבו על דעת כך שמותר לרועי הבהמות הדקות לרעות בשדות הבר, ובתנאי שייזהרו שלא להזיק למטעים ולשדות הירקות. וכיוון שכל התקנה נעשתה למענם, והם הסכימו שיגדלו בהמות דקות סביב שדותיהם, אין מקום להחזיר את התקנה למקומה.

למעשה, מאחר שכל הספק הוא באיסור מדברי חכמים, על־פי ההלכה מותר לגדל כיום בהמה דקה בארץ ישראל, שכן הכלל הוא, שספק בדברי חכמים להקל. ובמיוחד שעל ידי רעיית הבהמות מתקיימת כיום מצוות ישוב הארץ, שכן על ידי מרעה ניתן לתפוס שטחים נרחבים, ולקיים את המצווה לרשת את הארץ, שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. ע"כ. וראה בירור מקיף ב"בירור הלכה" על מסכת בבא קמא (עט ע"ב).