רש"י ד"ה ממעל לרגליו, ...אבל יש שראשן ארוך, ויש שאין להם זנב, וצריך שיהא שמו חגב, ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם. ע"כ. כלומר מסקנת רש"י היא: אמנם לארבה שבזמננו יש ארבעת סימני הטהרה, אך מכיון שיש ביניהם שלהם ראש ארוך, ויש שאין להם זנב, ואין אנו בקיאים אם הם מסוג ה"חגב", לכן אסורים באכילה. ובאשר לשם - למה לא אלה השלושה הראשונים שבפסוק? ויתרה מזו, מכיוון שיש סימנים, מה איכפת לי השם? (פ' שמיני תשמ"ט) וראה רש"י לחולין (סה ע"ב ד"ה ששמו חגב) המבאר כי חגב הוא שם כללי לכל המינים הטהורים.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
במיני הארבה והחגבים המצויים בזמננו, בדרך כלל אין שני "כרעיים" סמוך לצואר, אלא סמוך לזנב, ומטעם זה אסר בעל אור החיים הק' בכל תוקף אכילת חגבים מסויימים שנהגו בזמנו לאוכלם במרוקו (ראה דבריו על פסוקנו. וראה "פרי תאר" יו"ד פה, א). אולם בכמה מקומות בתימן ובמרוקו נהגו לאכול על־פי מסורת אבותיהם מיני חגבים כאלה, ומקובל בידם לפרש שה"כרעיים" הן מעין "ארכובות" (מין תוספת בקצה הרגל), והן בשתי הרגלים הסמוכות לזנב, העשויות לנתר בהן על הארץ (וראה רמב"ם מאכלות אסורות א, כב ושולחן ערוך יו"ד פה, א-ב. ועיין עוד בערך "חגבים" באנציקלופדיה תלמודית).
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425