ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 10 · פסוק 21

"וימש חשך". חושך הוא תוצאה של העדר אור, אלא שכאן היה זה חושך ממשי. (פ' בא תשס"ז) ראה רמב"ם במורה נבוכים (ג, י) ורס"ג באמונות ודעות (עמ' נו במהדורת הרב קאפח).

רש"י ד"ה וימש, ...ואונקלוס תרגם לשון הסרה... אבל אין הדבור מיושב... ומדרש אגדה פותרו וכו'. בנוסף לפירוש, שאותו מביא רש"י בדיבור הקודם (וימש - לשון אמש בחסרון האל"ף), הוא מביא כאן עוד שני פירושים - האחד של אונקלוס, שעליו הוא מקשה, והשני מתוך מדרש אגדה. אונקלוס מתרגם "וימש חושך": בתר דיעדי קבל ליליא (לאחר שתסור חשכת הלילה). לפיו, "וימש חשך" הכוונה ללילה שלפני בוא מכת החושך. ושעור הכתוב: כאשר עבר הלילה וחשכתו ("וימש חשך") אזי - "ויהי חשך על ארץ מצרים", התחיל החושך מכח המכה. על כך מקשה רש"י - הוי"ו של "וימש" הוא וי"ו־החיבור, ולפי פשוטו יש לפרש, מאחר ש"וימש" כתוב אחרי "ויהי חשך אפילה", שהוא מאוחר בזמן ולא לפניו. ולפי מדרש אגדה (תנחומא ב) "וימש" בהפעיל, משורש "משש", שהיה החושך עבה, עד שהיה בו ממש. וראה "נתינה לגר" על אתר שכוונת התרגום לומר שתהיה החשכה חזקה כל כך, עד שאפילו אחר שיסור החושך החזק, עוד תשאר אפלת לילה. ורש"י ז"ל הבין כוונת המתרגם, שאחר שימוש אופל הלילה אז יהיה חושך. "וימש" מלשון "לא ימוש". ולכן הקשה, הלא "וימש" כתיב אחר "ויהי"? אבל לפי ביאורו של ה"נתינה לגר" אין זה קשה. (פ' בא תשל"ו)