"ולקח למִטהר". לא פירש הכתוב, מיהו הלוקח הזה, ותמוה שאין רש"י מעיר כאן, כרגיל, מקרא קצר הוא, או מעין זה. ולכאורה גם חסר פירוש באשר לצורך בציווי, הן בפסוקנו הן בפסוק הבא. וכמו כן לא פירש הכתוב מיהו השוחט (בפסוק ה). (פ' מצורע תשמ"ו) וראה "העמק דבר" שכתב: 'המיטהר' מיבעי. אלא ללמדנו דאפילו אחר יכול ליקח עבורו (על־פי "תורת כהנים")... והוי כמו מחוסרי כפרה דאחר מביא כפרתו, הכי נמי אחר מביא ציפורים. ע"כ. וכן באשר לשחיטה - חז"ל דורשים ב"תורת כהנים": וצוה הכהן - ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם, דברי רבי יהודה ברבי יוסי. רבי אומר: אף שחיטה בכהן. ומוסיף הנצי"ב ב"העמק דבר": ואפילו לתנא ב"תורת כהנים" דשחיטה בכהן דוקא, מכל מקום לאו דוקא אותו כהן שיש בכחו לראות הנגע ולטהרו, אלא מצוה לאיזה כהן שישחוט. ע"כ.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 14 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה טהרות, לפי שהנגעים באים וכו'. ראה "שפתי חכמים" (אות ד) כנגד דברי רא"ם, ונראים דבריו (בתירוץ הראשון). (פ' מצורע תשנ"ז)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425