ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 22

רש"י ד"ה ויגידו למשה, ...ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת וכו'. כלומר לא אמר להם פסוק ה, אבל פסוק ד אמר להם - בפסוק טז, ואילו פסוק ה אמר לנשיאים כתשובה לשאלתם שבפסוק כב, בפסוק כג. אמנם יפה מתפרשת הפרשה בדרך זו, אך קשה לי, למה לא אמר משה את תוכנם של הפסוקים ד-ה עובר לירידת המן לראשונה? ובסיפא של דברי רש"י, דהיינו כאילו לא נכון עשה משה בכך ששיהה דיבור זה, אין תשובה לשאלה, למה עשה כן. (פ' בשלח תש"ן) וראה רשב"ם שכתב: ומשה נתכוון שיהיו תמהים כשימצאו משנה, להודיע להם עתה כבודו של יום השבת. וביתר ביאור כתב "אור החיים" הק': וקשה איך יכבוש חס ושלום נבואתו... אכן משה רבנו טעמו ונימוקו עמו ובמתק לשונו השיב תשובה כראי מוצק, באומרו "הוא אשר דבר ה' שבתון שבת" וגו'. כאן, בנועם דבריו, השמיט תיבת "לאמר" - רמז כי לא דבר לו ה' לאמר להם, ואשר על כן הדבר בבל תאמר... וזה הוא טעמו שלא הודיעם קודם...

ונראה כי נתחכם משה בחקירת חכם (וחשב בלבו) למה לא רצה ה' שיאמר הדברים לישראל, והשכיל כי טעמו הוא, שחפץ ה' לנטוע בהם נטע אמונת והצדקת מצוות שבת, שתהיה קבלתה וידיעתה ממנו אל עליון, שלא על ידי שליח תחילה, אלא כשיצאו ללקוט כמנהגם שיעור הרגיל ליומו וימודו וימצאו פי שנים מהרגיל יום יום - יראו ראייה חושיית ושכליית כי ה' מצווה להם לבל יטרחו ביום שבת, ומזמין להם מיום ששי צורך יום ז', כדי שבזה תהיה מצוה זו אצלם מקובלת בתוספת קבלת הרצון ומורא גדול מעבור עליה לצד שמעלתה גדולה, וכמאמרם ז"ל (שמות רבה כה, יב) "שקולה שבת כנגד כל התורה כולה" וכו'.