ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 32 · פסוק 14

"וילן שם בלילה ההוא". לכאורה לשון מיעוט, לא פחות מאשר למעלה (כח, יא) "וישכב במקום ההוא", אך כאן אין כל הערה־דרשה. וצ"ע. (פ' וישלח תשס"ג)

רש"י ד"ה הבא בידו, ברשותו. וכן וכו'. ג' פירושים בד"ה זה ושלושתם קשים. הראשון, משום שבהקשר זה לא שייך לומר אחרת, וממילא המלה ברשותו - "מן הבא בידו" מיותרת, שהרי אין הוא יכול ליתן מנחה ממה שאין שלו. השני, הרי תוכן המנחה מפורש היטב בפסוקים הבאים ומה שייך לומר שונה מהם (ור' בעל הטורים כרש"י, אך ראה רמב"ן על אתר). והשלישי, עדין קשה לי מה שכבר שאלתי למעלה (כח, כב) - מה עשה במעשר זה, והרי אין למי ליתנו. וכלום יתן גם מעשר מחמורים ומגמלים? ופירושו של בעל "כלי יקר" יפה, אך מאולץ ביותר ורחוק מפשוטו של מקרא.

ועוד קשה לי, שהרי לכאורה מן הבא בידו רוצה לומר - מה שנזדמן לידיו, וכפי שאנו מבינים לשון זה גם היום. אך כיצד תתיישב עם זה שליחת בעלי־חיים לפי חישוב מדוקדק באשר ליחס בין זכרים לנקבות, ראה רש"י בהמשך. (פ' וישלח תש"ס)

ברור שהפירוש הראשון רוצה להדגיש, שאין המדובר ביד ממש, ואלו השני מנסה למצוא דרך לפרש יד ממש. השלישי הוא לכאורה סינתזה של שני הראשונים. (פ' וישלח תשס"ג)

ודומה שכל הדרשות באות לענות על הקושי שבמלים "מן הבא בידו" - שמהן משתמע - במקרה, וזה בוודאי אינו, וכפי שמוכיחה המתנה המחושבת היטב, ראה רש"י פס' טו (ד"ה עזים מאתיים וגו'). (פ' וישלח תשס"ו, מלון מרידיאן דוד, ים המלח)

רק עתה הגעתי למסקנה שכאשר רש"י מביא פירושים אחדים שכל אחד מהם קשה במשהו, כוונתו לרמוז לך לכלל "שבעים פנים לתורה", ואתה רשאי לברור לך בפירוש הנראה לך ביותר. בזה הוקלה לי תמיהתי על מהרש"ל שרגיל לפרט את הקושי שבכל אחד מכמה פירושים שרש"י מביא על קושי אחד. (פ' וישלח תשס"ד)