רש"י ד"ה אל קצה ארץ כנען, ...כשמת משה בז' באדר פסק המן מלירד, ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן, שנאמר וכו'. והרי למעלה (כ) נאמר "וירם תולעים ויבאש"? אלא שצריך לומר שבסוף תקופת המן היה בו נס מיוחד. ותמוה שלא מצאתי מי שיעיר על כך. (פ' בשלח תשמ"ט) ואכן העירו על כך בעלי התוספות. ב"מושב זקנים" כתבו: קשה איך יוכל להיות שנסתפקו ממן שבכליהם מן ז' באדר שפסק מלירד עד י"ו בניסן שהקריבו עומר ואכלו מעבור הארץ, והלא לא היו יכולים להשאיר ממנו אפילו יום אחד, דכתיב "לא תותירו ממנו עד בקר"! וצריך לומר: (א) שהמן היה נבלע בכליהם, ונדבק בתוכו, כשהיו מסתפקין ממנו בשום כלי, ומאותו מן נסתפקו. (ב) המן היה נותן טעם בעוגות שאכלו אף אחר שפסק מלירד, כמו שהיה נותן טעם בעוגות שהוציאו ממצרים. ע"כ. תירוץ נוסף ישנו ב"תוספות השלם" על אתר (אות ד): הני מילי היכא דהיה יורד המן כדי שיהיה נס, אבל היכא דלא היה יורד, תו לא היה מתליע, דאז היה נס גדול שהיה מתקיים זמן מרובה. (הערת ר' חזקי פוקס שי')
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 16 · פסוק 35
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425