ברכת אשר על התורה · ויקרא · פרק 23 · פסוק 5

"...פסח לה'... חג המצות לה'". פסח הנזכר בתורה נוהג בי"ד בניסן בלבד (ראה רש"י ו"שפתי חכמים" אות ע), ולמרבה הצער, את "הפסח" נבצר ממנו לקיים זה אלפיים שנה ואנו מייחלים ליום בו נזכה לשוב ולסדר את הפסח כהלכתו. לעת עתה מקיימים אנו את מצוות "חג המצות" הנוהגות בשבעת ימי החג.

והנה חז"ל ובעקבותיהם העם החליטו לקרוא לחג - פסח. העם משבח את הקב"ה על שפסח, והוא יתברך משבח את ישראל על שעושים מצוות. ובדומה לתפילין של הקב"ה שכתוב בהן "מי כעמך ישראל" וגו' בעוד שבתפילין שלנו כתוב "שמע ישראל". שמעתי. (פ' אמור תשנ"ו) וכן כתב "סנגורם של ישראל" ר' לוי יצחק מברדיטשב בספרו "קדושת לוי" והובאו דבריו בתוספות חדשים למסכת פסחים (פ"א, מ"א), וזו לשונם: טעם למה קראו החכמים שם המסכת "פסחים", וגם אנו קוראים את החג בשם "פסח", ובכל התורה קורא אותו בשם "חג המצות", וצריך להבין למה שינו חכמים מלשון התורה.

יש לפרש על־פי מה שנודע בכמה מקומות ובפרט ברש"י בשיר השירים, שהקב"ה משתבח ומתפאר בעמו בית ישראל וכמאמר חז"ל דתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ותענוג של ישראל לומר שבח של השם יתברך, ברוך הוא וברוך שמו, "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". והנה הקרבן שנקרא "פסח" הוא לשון חנינה, כמאמר הכתוב "ואמרתם זבח פסח" וכו', פסח על בתי בני ישראל, וכפירוש רש"י ז"ל שם. ומבואר בשם זה שבחו של השם יתברך ברוך הוא, שחמל על עמו בית ישראל. ובשם "חג המצות" מבואר הטעם בכתוב "עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו" וכו', ומהאי טעמא נקרא "חג המצות", שיצאו מיד, שלא היו מתעכבים כלל ואדרבא היו מזורזים במצות ה' עד שלא היה באפשרי להתחמץ העיסה, וזהו שבח ישראל, וכמאמר הכתוב "זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר" וכו' ובפירוש רש"י שם: השם יתברך זוכר להם זה הזכות שיצאו מיד ולא הכינו להם צידה.

ולפי זה מתורץ דהתורה הוא מפי הקב"ה - קרא זה היום טוב "חג המצות" דחג המצות מרמז שבח ישראל והשם יתברך אומר תמיד שבח של ישראל, וחז"ל ואנחנו קוראים זה היום טוב "פסח", דשם זה מורה שבח של השם יתברך ברוך הוא כנ"ל, ואנו אומרים תמיד שבח המקום ברוך הוא. (ראה עוד מאמרו של הרב ש. י. זווין, המועדים בהלכה עמ' רנט)