ברכת אשר על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 24

רש"י ד"ה אם כסף תלוה את עמי, רבי ישמעאל אומר וכו'. באשר ללשון "אם" שכאן, ראה למעלה (כ, כב) ולהלן (ויקרא ב, יד), אך ראה למעלה (כא, ל) "אם כֹּפר יושת עליו" ומה שכתבתי שם. (פ' משפטים תשמ"ט)

"...לא תשימון עליו נשך". מתרגם אונקלוס: לא תשוון עלוהי חבוליא. וראה מסכת מועד קטן (כח ע"ב), שם שואלת הגמרא מה אומרות הנשים כשהן מענות (משמיעות יחד קול על המת), ומשיבה: ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן מותא כי מותא ומרעין חיבוליא (נשות המקום ששמו שכנציב היו מספידות ואומרות: מיתתו של זה היתה שווה ככל המתים, אבל מחלותיו היו קשות וחובלות). ומפרש רש"י - "מרעין חיבולייא - האיסורין הן בבית", ודבריו אינם מובנים. והראה לי שכני בבית הכנסת ר' יהודה גרינשפן שי' דברי מהר"ץ חיות בסוף המסכת, ששמע מפי מורו, שיש כאן טעות דפוס, וכי צריך לומר "היסורים הם רבית", כלומר אריכות חוליו היא תוספת כמו ריבית על המִלוה, שכן יש מי שפורע את הלוואתו כשמשיב את נשמתו לבוראה, ויש מי שמשלם ריבית על־ידי תוספת צער חולי. טענה זו, מבסס מורו על תרגומו של אונקלוס אצלנו, ודומה שזה גאוני - לנצל תרגום אונקלוס להבנת דברי רש"י בהקשר אחר לגמרי. (פ' משפטים תשנ"ט)