הגבלת נישואיהן של בנות צלפחד ושל כל בת יורשת נחלה, חלה רק על הדור ההוא, כמבואר במסכת תענית (ל ע"ב - ט"ו באב נבחר כיום טוב מפני שהותרו בו שבטים לבא זה בזה). וטעם הדבר (כמובא ב"דעת מקרא") - שכל זמן שלא זכה כל שבט בחלקו, ולא החזיק בו בפועל, הרי הגבולות של השבט יכולים להיטשטש, אבל לאחר ביצוע החלוקה, ולאחר שנודע ברבים גבולו של כל שבט, סרה ההקפדה שלא להעביר נחלה משבט לשבט. וכך כתב בעל "משך חכמה" בד"ה וידברו לפני משה: נראה דהיו מבינים (ראשי משפחות בני גלעד), דדבר כזה לא יתכן להיות לעולם, דנמצא יהיו בני ישראל חלוקין זה מזה... ולא יהיו קשורים ואגודים זה בזה, ויגרום הריסה גדולה לקיום האומה ולהתפתחותה. רק יהיה זה או לפי רצון גדולי האומה, או רק בדור זה לבד, עד שייאחזו בה ויהיו מוחזקין כל אחד בנחלתם. ע"כ. (פ' מטות מסעי תשס"ד)
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 36 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425