ברכת אשר על התורה · בראשית · פרק 30 · פסוק 18

"...נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי". לא ידעתי, מה שכר מגיע לה ללאה על מעשה שעשתה וכלל לא נתבקשה לעשותו, שהרי שלא כרחל כבר היו לה ארבעה בנים בשעה שנתנה את זלפה, וראה למעלה (פס' ט) ורמב"ן שם שהיו האמהות נביאות ויודעות שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים, ורצתה לאה שיהיו לו רוב בנים ממנה או משפחתה, ודבריו טובים גם לכאן. (פ' ויצא תשנ"א)

"ותקרא שמו יששכר". משום מה אין קוראים אלא שי"ן אחת, והרי לשון "דעת זקנים מבעלי התוספות" בנדון זה: יש בו (בשם יששכר) שתי שינין, אחת בשביל משמעות שנתן אלהים את שכרי, ואחת כנגד שכר שכרתיך, שהוא לשון גנאי, ולכן אינה נקראת. דבר אחר, משום הכי אינה נקראת (האות שי"ן השניה שבשם יששכר) לפי שניתנה ליוב בנו, כדכתיב (במדבר כו, כג) "בני יששכר...". אמר יששכר, אין יוב שם הגון, אוסיף לו אות אחת משמי ויקרא שמו ישוב וכו'. וקשה לי, מה טענה היא זו - וכי מישהו הכריחו לקרוא לבנו לכתחילה יוב? ואף אם כן, מה לא הגון בזה? כלום סוסי או יוגלי הגון יותר? (פ' ויצא תשמ"ט) ובמשכיל לדוד לספר במדבר (כו, כג) הביא טעם, שכיון שלאחר זמן נקרא שם אליל "יוב", שינה יששכר אביו את שמו ונתן לו שי"ן אחת משמו. והביא מילקוט שמעוני (נשא תשט"ו), שנקרא "ישוב" על שם ישיבת בתי דינים, כדכתיב (דברי הימים א' יב, לג) : "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל".