ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 9 · פסוק 10

רש"י ד"ה או בדרך רחֹקה, ...אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה (פסחים צג ע"ב) וכו'. תמיד היה קשה לי שיש בדרשה זו משום ביטול כל העניין "בדרך". (פ' בהעלתך תשנ"ב, תשנ"ה) ואכן רבי עקיבא (פסחים שם) חולק וסובר ש"דרך רחוקה", פירושה שנמצא במרחק ואין ביכולתו להגיע משם לעזרה בשעת שחיטת הפסח, ואף נפסקה הלכה כמותו, ובכל זאת סתם רש"י כרבי אליעזר כיון שמסורת המקרא מסייעתו בניקוד הה"א. כך מבאר רא"ם. וראה רמב"ן על אתר.

שם. ...ואין שם יום טוב, ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו. ע"כ. וראה ב"מנחת חינוך" (מצוה שפא) התמה על הלכה זו שאסור לאכול חמץ עם פסח שני, שאינו יודע לה מקור. הראה לי רש"י זה ידידי הגאון ר' יהושע נויבירט שליט"א ואמרתי מיניה וביה שיש שתי דרכים לקרוא רש"י זה. האחת - ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו. כלומר האיסור רק כשהחמץ עם הפסח יחד, וכפי שהבין בעל "מנחת חינוך". אבל גם אפשר לקרוא - ואין איסור חמץ (כלל), אלא חמץ (מצוי) עמו (אפילו) באכילתו, ובדרך השניה הכל אתי שפיר. (פ' בלק תשמ"ח)

וידידי ר' משה ארנד שי' אמר לי אמש, "אלא עמו" - עם הפסח - בשעה שהוא אוכלו, כי אי אפשר לאכול חמץ ומצה ביחד, ולא משום איסור אלא משום שחייב לאכול הפסח עם מצה, ואם יאכל יחד עם שניהם גם חמץ, יחסר באכילת המצה שהיא חובה. וראה ב"הגדה שלמה" של ר' מנחם מנדל כשר (עמ' 198). (פ' שלח תש"ן) ולפי "משך חכמה" על אתר יש כאן "לאו הבא מכלל עשה", שנאמר "על מצות ומררים יאכלהו", ולא על חמץ. הערת ר' שמואל עמנואל שי': אחי ר' יונה זצ"ל בספרו "המעין המתגבר" כתב גם הוא על המחלוקת בהבנת דברי רש"י "ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו". בסוף דבריו כתב שיש טוענים שבעל "מנחת חינוך" לא טעה בהבנת פירוש רש"י: "וכך הבין הפני יהושע במסכת קידושין (לח ע"א ד"ה תוספות) וכן משמע בפירש"י במסכת סוכה (מז ע"ב ד"ה ופנית בבקר), שאסור לאכול חמץ עם מצת מצוה בפסח שני".

והוסיף הרב איתן שנדורפי שי': תירוצים נוספים מובאים במאמרו של הרב פרופ' נריה גוטל שי' "על חובה עיונית ביחידה בקיאותית" ("נתיבי מרחבים" אייר תשנ"ד ח"א עמ' 121).