ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 9 · פסוק 17

קשה למדי האריכות שבה מנויות האפשרויות השונות של אורך השהייה במקום אחד: יח - כולל, יט - ימים רבים, כ - שהייה קצרה, כא - יום אחד או יממה, כב - כולל מפורט. לשם מה כל זה? ואולי להביא לידי התבוננות בארעיותן של החניות ובהשלכתן הפסיכולוגית? ועוד: מפסוק כא משמע שהמסעות נמשכו גם בלילה, כל עוד לא עצר עמוד האש, ואם כן, כיצד הקריבו קרבן תמיד? תוך כדי הליכה? (פ' בהעלתך תשנ"ד, תשנ"ה, תשנ"ו) וראה רמב"ן (בפסוק יט). לדבריו, יתכן שאירע להם אך ורק מה שמסופר כאן. כלומר אירע להם שהענן שהה מערב עד בוקר, או יום ולילה, או יומים, או חודש או שנה. לכן הפסוק מפרט דווקא את הזמנים הללו. ובאשר לנסיעתם בלילה, כך אמרו במסכת מנחות (צה ע"א): שמע מינה יש סילוק מסעות בלילה. ופירש רש"י שם: שאם היה נעלה הענן בלילה היו נוסעים מיד ולא ממתינין עד הבקר. ע"כ. כך נראה גם מדברי ר"ע ספורנו לפסוק כא, אבל לפי רבנו בחיי, מעולם לא קרה שהיתה תחילת נסיעתם בלילה. הערת ר' גרשון באס שי': וראה חגיגה (ו ע"ב), שם נחלקו אם הקריבו קרבן תמיד בתקופת המדבר.

"ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל" וגו'. המילים "ואחרי כן" נראות מיותרות ואף מפריעות, ועדיין לא ראיתי מי יעיר על כך, לרבות "דעת מקרא". (פ' בהעלתך תש"ן)

והנה לפי ר"ע ספורנו "ולפי העלות" שברישא של פסוקנו אינו בהתאם לזמן אלא בהתאם לכיוון, ואם כן אתי שפיר. וראה "אור החיים" הק' המבאר, בהסתמכו על הו"ו שב"ואחרי", כי מן "הענן יכסנו" ועד "בני ישראל" הוא מעין תנאי, כלומר אם כך יהיה, הרי זה ש"על פי ה' יסעו בני ישראל" (פסוק יח). (פ' בהעלתך תשנ"ט)

רש"י ד"ה העלות הענן. יפה מבחין רש"י בין עליה של גוף שלם ובין צמיחתו־עלייתו של גוף קטן לגדול, וראייתו היא מסוף פרק יח שבמלכים א', כי הרי כאן אין לומר לשון צמיחה. (פ' בהעלתך תשמ"ט)