"ושמו בדיו". ראה ראב"ע, שביאר בשני אופנים: (א) עד שכיסו את הארון היו בדיו מוסרים, ולאחר שכיסוהו הכניסו את הבדים לטבעותיהם. (ב) שמו את הבדים על כתפות הנושאים. וקשה על שני פירושיו: על (א) - הרי אסור להוציא את הבדים מן הטבעות, שנאמר: "בטבעֹת הארֹן יהיו הבדים לא יסֻרו ממנו" (שמות כה, טו)? על (ב) קשה מפסוק טו, שם משמע שרק בתום הכיסוי הגיעו בני קהת לשאת את משאם. (פ' במדבר תש"ד) באשר לאיסור הוצאת הבדים (שאלה א), ראב"ע סבר כתוספות (יומא עב ע"א ד"ה כתיב), שהיו שמונה טבעות קבועות בארון וארבעה בדים בהן, ולא נאסרו רק ארבע מהן, שלא יסורו הבדים מתוכן, אבל שני הבדים האחרים לא היו קבועים, ונתנום בטבעות רק בשעת מסע המחנה ובשעת חנייה היו מסירים אותם. הערת ר' חזקי פוקס שי': תשובה פשוטה יותר ניתן למצוא בפירוש "עזרה להבין" על ראב"ע שכתב: כיון שזה היה לצורך הכיסוי לרגע, לא מקרי הסרה, ועיקר הקפידא שלא יסירם ללא צורך.
קריאה במקור
ברכת אשר על התורה · במדבר · פרק 4 · פסוק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Birkat Asher, Asher Vasertil, Jerusalem 2010-2012
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 997cd491a4f15892709ecc143a3430787c61302853f261dfa41e376d9db97425