שד"ל על דברים · פרק 1 · פסוק 2

אחד עשר יום: אילו זכו ישראל לי"א יום היו נכנסים לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם מ' שנה (ספרי). וכיוצא בזה בתרגום ירושלמי בשתי נסחאותיו, וכן רשב"ם כתב: כשנסעו מחרב ללכת דרך הר שעיר דרך ישרה היו יכולים ליכנס לא"י עד קדש ברנע בימים מועטים, שאין בהם כי אם מהלך י"א יום, אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים, וכשתהיתם מ' שנה בחטאתיכם - אבל הפירוש המובא ברשב"ם בשם ר' אליעזר מבלינצה שי"א יום הם ג' ימים שהלכו מהר סיני (ויסעו מהר ה' דרך ג' ימים) וז' שישבו בחצרות בשביל מרים, וביום י"א באו מדבר פארן שהוא קדש לדעתו, איננו מחוור, כי משמעות י"א יום מחרב הוא מהלך י"א יום, לא י"א יום בין מהלך ועכוב, מלבד כי בלא ספק יותר מי"א יום היו, כי בקברות התאוה שהו איזה ימים, אולי חדש ימים שאכלו השלו, ולפחות שני ימים, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת (מוהר"ר קנטוני). ופירוש נתה"ש (ואחריו יש"ר) הוא בטל מעיקרו, כי איך יאמר אלה המצות הכתובות בספרים הקודמים הם הדברים אשר דבר משה באותם י"א יום אשר הלכו מחרב עד קדש ברנע? והלא כמה וכמה מצות נאמרו בחרב אצל הר סיני סמוך למתן תורה ולא אחר שנסעו מחורב, וכאן הוא אומר ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון, ואח"כ ונסע מחורב.