וקצתה: מצוה על כל מי שנמצא שם ורואה האיש ההוא בסכנה. והלא היא עצמה להציל את בעלה עשתה, ולמה לא יותר לה להצילו כדרך שמותר וגם מצוה לאחרים להציל את המכה מידה? - היא עשתה ברמיה (tradimento) כי אין אדם שיחשוב כזאת על אשה שתעיז פניה כל כך, ואם היתה עושה בשאר דרכים ובלא רמיה, לא היה בזה רע. וגם תנא קמא בספרי לקח הדבר כפשוטו ולא בממון, אמנם שתשלם דמי כפה לא נהירא, ויותר היה ראוי שתשלם דמי מבושיו ואם מת בה תהיה חייבת מיתה. אבל אם הפחידוה ושמטה ידה, יתכן שתשלם דמי כפה שהיתה ראויה להקצץ. והנה אחר שדבר על מעשה רמיה זה הזכיר רמיה אחרת שהיא אבן ואבן איפה ואיפה, ולחזק שנאת הרמיה הזכיר ענין עמלק שעשה בעקבה ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, וצוהל הכריתו ולזכור המשפט הנעשה בו, וזה למען נתרחק ממעשה רמיה. והיום י' שבט תר"ב נ"ל כי וקצתה את כפה הוא עונש ב"ד, על דרך עין תחת עין, ולפי שאין לאשה מבושים יקצצו כפה, וקרובין לזה דברי ראב"ע.
קריאה במקור
שד"ל על דברים · פרק 25 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 39a4c656235d42c849e4e1440e06632e517ff53afe6fd87f64394eaf0a481066