לא אכלתי באוני ממנו ולא נתתי ממנו למת: רגילים היו לעשות משתה לנחם את האבלים, כנמצא בשמואל ב' ג' ל"ה, וירמיה י"ו ז', ויחזקאל כ"ד י"ז וכ"ב, והיא הנקראת סעודת הבראה, והמעשר השני היה משפטו להיות נאכל בשמחה ובטהרה. אבל לפרש שלא אכלו ביללה ועצב על מות איזיס (כדעת המבאר), לא נהירא, כי אמר באוני, כלומר באנינותי שהייתי אונן ממש, ולפי הפירוש ההוא בעצב היה לו לומר; וכן ולא נתתי ממנו למת מורה שעל מת ממש מדבר; מלבד כי אטו בעובדי ע"ז עסקינן?
קריאה במקור
שד"ל על דברים · פרק 26 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 39a4c656235d42c849e4e1440e06632e517ff53afe6fd87f64394eaf0a481066