והבאתה וגו': הכוונה כדברי נתה"ש שלא יכריחנה להיות לו לאשה מיד, עודה מצטערת על פרידתה מבית אביה, אבל יניח לה שתתאבל ותעשה רצונה חדש ימים ואח"כ יקחנה לו לאשה. והנה גלוח הראש היה סימן אבלות אצל בני קדם: כי כל ראש קרחה וכל זקן גרועה (ירמיהו מ״ח:ל״ז), וכן והסירה את שמלת שביה היא שמלה של שק שנתנה עליה בבוא האויב בעיר והיתה נקראת שמלת שבי, כי היו לובשים אותה כראותם כי כלתה להם הרעה, והנה מאחר שבדעתך לקחתה לך לאשה לא תניחה בניוולה, ואע"פ שתניח לה לבכות את בית אביה, תפייסנה בדברים ותודיע לה שאיננה בשביה. ולשון ועשתה את צפרניה אין ספק שענינו תקון. ואנחנו לא נדע מנהג הימים ההם, ואולי תקון הצפרנים לאבלות הוא הוא גידולם, שאם היה מנהג האבלים לגדל צפרניהם גידולם זהו תקונם.
קריאה במקור
שד"ל על דברים · פרק 21 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 39a4c656235d42c849e4e1440e06632e517ff53afe6fd87f64394eaf0a481066