שד"ל על דברים · פרק 21 · פסוק 23

כי קללת אלהים תלוי: הריגת החוטא עושה רושם ברואים, וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד; אבל ההתאכזרות על הגוף המת אינו מועיל כלום, אבל הוא מזיק, ואם יונח הנהרג תלוי על העץ למאכל לעוף השמים, זה לא יועיל להרחיק את האדם מן העברה, רק יביא ברואיו הרגשת חמלה ורחמים, ויבאו לקלל את השופטים והמשפט האלהי. כן דעת רשב"ם והוא הנכון. ור' יוסף קרא פירש: מה שעשה עברה שקלל השם, כבר נטל שכרו ועונשו, שהרי תלו אותו, ולכך לא תלין נבלתו (זה מצאתי בגליון פירוש התורה כ"י שבידי, שהודעתי טיבו בכרם חמד ז' עמוד ס"ח). ואחריו החזקוני כתב: דבר אחר; יאמרו אם הקל במצות הקב"ה כבר נטל במיתה את שלו, ודי לו במה שנתלה. ודבריהם קרובים לדברי רשב"ם אלה שהם מפרשים קללת אלהים על החוטא שקלל את השם (לדעת ר' יוסף קרא) או הקל במצותיו (לדעת החזקוני), ואולי היה קשה בעיניהם לפרש אלהים על השופטים, כדעת רשב"ם, ולפי דעתי אין הקללה לשופטים ממש, אלא למשפט האלהי, כי השופטים לא ישפטו אלא על פי הדינים האמורים בתורת האלהים, וכשהם עונשם והורגים, המשפט לאלהים הוא.

ולא תטמא את אדמתך: ועוד טעם אחר שאין ראוי שתגרום טומאה לארצך, מה שיהיה אם יונח הפגר תלוי עד שיפול איברים איברים, ויתפזרו חלקיו כה וכה.