יוסף אבן יחיא על אסתר · פרק 3 · פסוק 10

ויסר המלך וגומר כי בזוכרו היות ועצתו נכונה בשכבר בדבר ושתי. ולהכירו היותו יועץ וחכם חרשים. ובהחזיקו אותו מאוהביו ואוהבי שלום המלכות. נכנסו דבריו באזניו והאמין ללשונו הרע שאמר ואת דתי המלך אינם עושים. אשר על עבור על דתו פעם אחד אשתו יחידתו היפה בנשים בת מלך ושתי המלכה לא חס עליה. וכל שכן וכל שכן על עם מנוול כזה לפי התארים שתארם המן הרע. כי מעולם לא הזכיר לו היותם עם ישראל כי חשש פן באולי ירתע אחור מלאבד׳ בזוכרו מה שאירע לנבוכדנצר ובלשצר הקודמים אליו בממלכה ההיא. ואחשורוש לסכלותו לא שת לבו לשאול ולחקור על הדבר. ולקוראם לדין ולהמיתם בדין. כאשר עשה לושתי. רק האמין לדברי המן האומר כי בזה לא יעשה המיה במלכותו וגם לא יעשה קרחה. ותכף ומיד הסיר את טבעתו ונתנה להמן וגו׳ צורר היהודים. כי מצד אבותיו היה שונא להם. ומצדו היה צוררם על דבר מרדכי.