יוסף אבן יחיא על אסתר · פרק 2 · פסוק 21

בימים ההם וגו׳ סיפר הכתוב להיו׳ כי מרדכי מתהלך לפני חצר הנשים לדעת את שלום אסתר בתחילת לקיחתה ומצאו השרים בדבריו ובשכלו טוב טעם ודע׳. נתנו לו שררה ומינוי. בחצר המלך הנקרא שער סתם. כאשר יקרא עוד היו׳ בין התוגרמי׳ החצר הגדול ממלכם ומקום מושבו. שער המלך.

קצף בגתן ותרש. שהיו שני סריסי המלך משומרי הסף. ר״ל שומרי מזוזת השער כי תרגו׳ על המשקוף ושתי המזוזות על שקפא ועל תרתין סיפיא. והנה אמר קצף לשון יחיד. בהיותם שנים. כי אל כל אחד מהם קצף לקנאתם בישיבת מרדכי בשער. לאומרם אנו טורחי׳ ועמלים לילה ויום ולא נתן שינה לעינינו. ועדיין לא עלינו לגדולה. והיהודי הלז אשר לא פעל וטרח נתנו לו את כל הכבוד הזה. ונוסף קצף על קצפם מיתת ושתי ובוא תמורתה אסתר וזה להיותם מגדולי בית אביה ועליהם לקנאת את קנאתה. והיו נועצים יחד לשלוח יד במלכם ע״י סם המות. כי להיותם השוערים הנאמנים אליו. לעיתים היה מצום על עבודות מקריות אליהם. להמצאם מוכנים אצלו לעבוד עבודתו ההכרחית לו לפי שעתו. מה שלא היה מצוי שר המשקים כי אם בעת האוכל.