יוסף אבן יחיא על אסתר · פרק 5 · פסוק 14

ותאמר לו אשתו וגומר נראה כי כאשר המן עלה לגדולה. נתגאה וגרש את זרש אשתו כי למד ממלכו אחשורוש. אשר המית אשתו הראשונה. וכל זה עשה להתחתן שנית עם מלך ושר גדול כמוהו. ואחרי ראותו גאות מרדכי עם כל עוניו. וכי אחרי נחתם הוא וכל עמו טף ונשים למות הוסיף מרי על מריו ולא קם ולא זע ממנו כאשר היה עושה בראשונה. והראה לו שטר עבדותו. חשש פן באולי נתקשר עם תתני חותנו וסיעת אוהביו להיות לו לפוקה. ולכן הסכים לשלוח בעדה ובעד אהוביה. וזהו אומרו הכתוב וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו. כי אחרי ששלחה מביתו וגרשה עם אחוזת מאהוביה. שלח בעדה באמצעות אוהביו אשר הביאו הדבר אל היש. ולכן סיפר בתחילה אוהביו ואחר כך זרש אשתו. וסיפר כי לא אשר סיפר מעושרו ורוב בניו וגדולתו ומשנאת מרדכי כי לא היו יודעים דבר מזה לרחקם ממנו כי הלכה לעמוד עם אביה בעבר הנהר אחרי שנתגרשה. והיא הרשעה בת שונא וצורר ישראל. ענתה קודם אוהביו וזהו אומרו הכתוב ותאמר לו זרש אשתו. ואחר כך קיימו דבריה כל אוהביו.

יעשו עץ וגומר יעצתו להמיתו. במות זאת להיותה חכמה ויודעת פרטי התורה. וראתה כי בכל שאר אופני המיתות ניצולו עם ישראל כמשה מחרב פרעה. כישראל מעבדות מצרים. כשמשון בנקמת עיניו. כדניאל בגוב אריות. כחנניה וחביריו בכבשן האש. וזולתם ולא ראתה כי ניצל מעולם אחד מהם ממיתת התליה. ולכן אמרה כי טוב הוא לתלותו.

ויעשו עץ גבוה חמשים אמה להרחיקו מחמשים שערי בינה ולא יוכל להעזר באחד מהם. כי חשבה היות חכמת האלהות כחכמת הכישוף אשר לא ישלוט השולט במכשף כי אם בהיותו נפרד מהארץ ובלתי נוגע בה. ומעשה שמעון בן שטח בסנהדרין במכשפות אשר תלה באשקלון יוכיח. וכן למען יראה מרחוק וישמעו העמים ויראו.

ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו למען אשר תוכל בעת האוכל לבוא אל המשתה שמח. כי כל האושר שבעולם יש לך רק מחיי מרדכי אשר חי על האדמה לענותך. ואם תעשה ככה תגיע אל האושר אחרון להשתוות עם המלך והמלכה ובשמחה מבלי מעיק. ויטב הדבר לפני המן ויעש העץ בעצת אשתו הארורה.