יוסף אבן יחיא על אסתר · פרק 3 · פסוק 14

וצוה שהפתשגן וטופס הכתב להנתן כדת בכל מדינה ומדינה. רוצה לומר שטופס הכתב ההוא ינתן לכל רואה בכל מדינה ומדינה כאלו היא דת ותורה חדשה מצווה מפי המלך אשר הכל חייבים ליודעה למען לא ישגגו בסכלותם אותה. והוא שיהיה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה. ולא די כי למהר הדבר שלח הכתבים ביד הרצים. כי גם יצאו בדחיפה רבה ממנו כאלו דבר המלך נחוץ למהר להנתן דת מהענין הנז׳. וביום ההוא בעצמו הדת נתנ׳ בשושן הבירה. כי חשב לעשות בזה כאשר עשה בעצת ושתי אשר אמר יכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור וגו׳ שלא תבוא ושתי וגו׳ ועלה בידו. כי אשר היה הדת נתונה עליו היה קשה חזרתה אחור. וכאשר אירע לדריוש על הדת אשר נתנה על ענין דניאל באופן כי לא היתה לו יכולת להושיעו מרדת בארה וגוב אריות. לולי רחמי אלוהיו אשר הושיעו כאשר עשה למרדכי אשר הושיעו מיד המן.

וטופס הכתב ההוא היה בספר לשון הרע וכל דופי לכל העמים. מישראל הגולים בתוכם. ומיום צאתם ממצרים. וכל הניסי׳ אשר נעשו להם היה הופכם למינות באומרו כי היו דרך כשפים. והיה דורש כל העשרים וארבעה ספרי הקודש לגנאי. וכן כל תרי״ג מצות. והיה מספר לכל מדינה ומדינה כל הדעות אשר עשו לאומות מיום עלותם מארץ מצרים. והיה מספר חורבן ביתם ע״י נצוכדנצר. ואיך אף שהיו בגלו׳ היו מחזיקים במעשיהם המכוערים. ומלעיגים על שאר האומות ועל אלהיהם וכל זה כתב המן בשם המלך. וברוב חכמתו אשר היה מבין בכל ספר. כדי לשים קטטה ביניהם ובין שאר האומות. ולמען יהרגום ולא יפחדו מהם. ובשולי הכתב היה אומר ועתה ממני ומאתי המלך אחשורוש מלך המלכים אודיע אתכם כל האומות. כי אהבתי את כלכם. ורצוני לכבד מלככם. ולהדר פני זקניכם. ואיך בא אלינו מארץ הודו הנשיא המן המיוחס בן אגג המלך הידוע מגדולי אדום בן אליפז בן עשו בכור יצחק. ובאהבתו אותנו אהבנוהו וכבדנוהו. ותמיד הזכירנו והורנו דברים מתועלת לנו ולמלכותנו. והוא גילה לנו הרעות הנולדו׳ מעמידת האומה הבזויה הזאת בארצותנו ובכל העולם. להיות שונאי׳ אותנו. וחוקותיהם זרים ודתיהם שונות. ולכן אני מצוה לכל אנשי מלכותי. פרשים ואנשי חיל ושאר עם הארץ. שלא ישאו פנים לחכמיהם. ולא יחמלו על זקניהם. ולא ירחמו על נשיהם. ולא יחננו על יונקי שדיהם כי הסכמתי שלא ישאר אחד מהם בעולם ואליכם שלום.