כי פשה הנגע בבגד וגו׳ או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה. כאן שינה הכתוב בעור. וגם כאן עיקר ביאור הפרטים מיותר אלא ללמדנו דהפשיון ג״כ אינו אלא בגוף הבגד ולא בטפל לבגד ממין אחר. והנה כנגד זה יש חומר בצרעת משארי טומאת מגע דאם נחתך מטלית מזה הבגד המוסגר או העור וטלה על מקום אחר ואח״כ נמצא באותו מטלית נגע נחשב לפשיון ומועיל לטמא את גוף הבגד או העור שנחתך ממנו בעת שהיה מוסגר כדתנן בנגעים פ״י. מעתה אם לקח חתיכת עור לשמש לכלי עץ או מתכות אע״ג שאם היה מתחלה כך לא היה מק״ט כלל שהרי לא מיקרי כלי עור. דעיקר הכלי הוא עץ ומתכות. אלא השתא שכבר העור הוא בהסגר ואח״כ נמצא פשיון ע״ז החתיכה שמשמש את העץ ומתכות מועיל שיהא נחשב לפשיון לגוף העור שנחתך ממנו. והיינו דמדייק הכתוב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה. היינו שנטפל העור למלאכת כלי עץ או מתכות. מכ״מ יש בו דין פשיון:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 13 · פסוק 51
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c