העמק דבר על ויקרא · פרק 5 · פסוק 6

על חטאתו אשר חטא. אריכות לשון הוא. ונראה דמשום דבהני ג׳ חטאים יש קודם להשגגה עון במזיד שהביא אח״כ לידי עון חמור בשוגג היינו שבה״ע כבר חטא באם לוא יגיד. טומאת מו״ק כבר חטא באזהרת ובנבלתם לא תגעו ואיתא בר״ה דף ט״ז חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו. ופשוט דה״ה בכל שעה שהגיע ליכנס לבהמ״ק או לאכול קדשים כמו בזמן רגלים. ושבועת בטוי כבר חטא במה שנשבע דאפילו נדרים אסור כש״כ שבועות. והקרבן שמביא על השגגה מכפר גם על המזיד שקדם לו. שהרי אפילו על עשה בעלמא החטאת מכפר כדאיתא בזבחים ד״ז א׳ מכש״כ על אותו דבר שמביא לידי קרבן. וא״כ יש להתודות גם את הזדון הקודם וזהו משמעות המקרא הקודם והתודה אשר חטא עליה. גם את הזדון שגרם להוסיף ולחטוא בשוגג באיסור חמור. ופי׳ המקרא הזה והביא את אשמו לה׳. מה שאשם לה׳ במזיד ג״כ מתכפר על חטאתו בשוגג אשר חטא. ועי׳ מש״כ בס׳ במדבר ה׳ ז׳ גבי קרבן גזל הגר:

כשבה. עיין מש״כ לעיל א׳ י׳ שמשמעותו גדולה דאע״ג דהיא בת שנתה מכ״מ רשאי להביא קרבן מהודר שיהא גדולה כמו שהיה מלפנים כמש״כ לעיל בשם המדרש וכמו שהקדים הכתוב כשבה לשעירת עזים כמו בעולה ושלמים ולא כמו בחטאת קבוע. ה״נ אפשר להיות גדולה ומהודרת: