נפש כי תחטא. במה שמפרש המקרא באיזה חטא מיירי. ואח״כ הוסיף לפשוע:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 5 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ומעלה מעל בה׳. פי׳ מעילה הוא שנוי רשות כדאיתא בת״כ ובמס׳ מעילה ד״כ. ובמה שנשבע להכחיש יצא מרשות בעלים לרשות הנפקד. היינו לרב בב״ק דק״ו א׳ דאמר שבועה קונה. הרי יצא לגמרי לרשות ואפי׳ להמסקנא דשבועה אינה קונה מכ״מ חייב באונסין ויצא בזה מגדר פקדון. ועתה מפרש המקרא באיזה חטא מדבר:
וכחש בעמיתו וגו׳. זה החטא על אזהרה לא תכחשו וגו׳. והיה ראוי לכתוב וכחש לעמיתו. אלא כמש״כ הרמב״ם ה״ע פי״ז. לא תענה ברעך ע״י רעך ה״נ פי׳ בעמיתו ע״י עמיתו היינו שתבעו וכחש משא״כ אם לא תבעו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c