עצרת היא. תכלית המועדים מה שרצה הקב״ה שיתאספו ישראל לירושלים וליראות בעזרה הוא כדי ללמוד חכמה ומוסר מן הכהנים. שהרי בירושלים הוא מקור לכל דבר ה׳ ומשם למדו איך להתנהג בשובם אחר החג לביתם. והנה בימים הראשונים של החג היו כל ישראל טרודים בראיה ובחגיגה ובשלמי נדר ונדבה הבא בחוה״מ מכל השנה. ורק ביום אחרון של חג שוב לא היה קרבנות ראיה וחגיגה אלא מי שעבר ולא הביא בראשון וזה אינו כדין כמש״כ הרמב״ם הל׳ חגיגה פ״א. ומש״ה לא היה מצוי. ונו״נ אינו בא ביו״ט ורק שלמי שמחה היו מביאין והיו כל ישראל פנוים אז לקבל מוסר ותוכחה. ומש״ה נקרא יום השמיני עצרת:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 23 · פסוק 36
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c