העמק דבר על ויקרא · פרק 25 · פסוק 16

לפי רוב השנים וגו׳. כ״ז המקרא מיותר. שהרי פשוט דלפי רוב שנים המחיר בא מרובה ממעט שנים. אלא בא ללמד שברוב השנים תרבה מקנתו יותר לפי ערך השנים כשהן מעט. שהרי מי שקונה לשנים מועטות אין כדאי להוציא על בנינים משום איזה שנים וא״כ הנאת השדה מעוטה משא״כ ברוב השנים יכול לבנות שם ולעשות בה הרבה תשמישין ולא לענין אונאה דבר הכתוב שהוא שוה יותר ברוב השנים מחמת זה וכן להיפך אלא קמ״ל דלא נימא לזריעה לחוד נמכר ולא לבנות שם כמו שרוצה במשך השנים עד היובל וכמו שוכר וא״כ אין נ״מ ברוב השנים או מעט אלא משתלם לפי חשבון השנים לבד מש״ה למדנו הכתוב שאין כן אלא רשאי לעשות בה כמו בשלו אפי׳ לחפור בורות שו״מ כדמוכח בגיטין דמ״ז דפליגי אם יש קנין לכותי בא״י לחפירת בשו״מ. הא ישראל ודאי שרי. ובערכין דכ״ט ב׳ פרש״י ותוס׳ שהקונה שדה בשנת היובל לרב יכול לקצוץ אילנות. וע׳ ברמב״ם הל׳ שו״י פי״א במל״מ. וע׳ להלן כ״ח. והיינו דמסיים כי מספר תבואות. היינו פרנסה והנאה שיש לך מהשדה הוא מוכר לך. ע״כ כל שהשנים מרובות ההנאה מרובה ואין פי׳ תבואות כפי׳ שני תבואות. דשני תבואות הפי׳ שזורעין בהם משא״כ שביעית שהשנה גורמת שלא תהיה הנאת השדה. אבל מספר תבואות פירושו הכנסות השדה יהיה מה שהיה. ושכירות בתים מיקרי ג״כ עללתא: