העמק דבר על ויקרא · פרק 25 · פסוק 9

ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. פרש״י בשם הת״כ ממשמע שנאמר ביוה״כ איני יודע שהוא בעשור לחודש. אלא לומר לך תקיעה בעשור לחודש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ר״ה דוחה שבת בכל ארצכם. ותמה הוא שזה לא נשנית אלא ע״ד ר״א דס״ל דמכשירי שופר דוחה שבת וכמו שמפרש בגמ׳ שבת דקל״ו הא דתניא בת״כ לענין מילה ודאי דוחה את השבת ולא ספק אם הוא בן ח׳ דוחה שבת. דקאי לענין מכשירין וכר״א. אבל לרבנן דמכשירין אין דוחה שבת כלל. ליתא זה הדרש. ומכש״כ תקיעת שופר שאינה מלאכה כלל ושרי גם בלי מצוה. וכבר עמד ע״ז הרמב״ן ז״ל אבל לא יישב הרמב״ן לדעת חכמים דיוק הכתוב ביום הכפורים. שהוא ודאי לכונה נאמרה. וכ״ה בירושל׳ ר״ה רפ״ד והעברת שופר תרועה בעשור לחודש וכו׳ זו אתה מעביר בארצכם הא אחרת לא. אלא צ״ל דנ״מ גם לרבנן ולענין העברה ברה״ר כמשמעות לשון תעבירו. דאע״ג דעיקר הכונה הוא תקיעה מכ״מ נכלל בזה העברה ממש. וכדאי׳ ר״פ הזורק ג״ש מוהעברת שופר וגו׳ לענין הוצאה. ולא דביוה״כ רשאין להוציא מרשות לרשות או ד״א ברה״ר. אלא אם נצרך להביא השופר מרה״י לרה״י דרך רה״ר שמה״ת מותר אם א״צ לפוש בינתים [כמש״כ הריטב״א בחי׳ עירובין דל״ג א׳ וכדמוכח במס׳ שבת דצ״ז א׳ מרה״י לרה״י דרך רה״ר עצמה ר״ע מחייב וחכמים פוטרין ע״ש. והכי מוכח בכתובות דל״א ב׳ ע״ש]. ואם הדרך רחוקה והוא כסבור שלא יהי׳ נצרך לפוש ואח״כ הוכרח לעמוד ה״ז חייב חטאת ואינו בכלל אנוס שפטור מקרבן אלא בכלל שוגג שכסבור שיהי׳ יכול וכדאיתא כיב״ז בשבועות די״ז ג׳ כסבור יכולני לבעול או ישאו שנים את השופר. וזה יכול וז״י פטורים. ואח״כ הוכרח א׳ לעמוד ואינו יכול וחייב זה שיכול חטאת. וכ״ז בדבר הרשות אסור לעשות כן באופן שאינו ברור שלא יבא לידי חטאת. ומעתה אם חל ר״ה בשבת שהוא ספיקא דיומא בכל א״י לבד בירושלים מקום שמקדשין החודש אסור להעביר מרה״י לרה״י דרך רה״ר משא״כ יוה״כ שאין מתענין שני ימים וסומכין על הא דברוב שנים אלול חסר וא״כ אינו ספק. ואתי מ״ע ודאית ודוחה זה האיסור שאפילו אם יעמוד אינו אלא שגגה. זהו הפי׳ מעיקר הכתוב. וחז״ל למדו מכאן לדעתם דעיקר התקיעה ג״כ שאסור מדרבנן משום גזרה דרבה לא יהא נדחה מ״ע זו אלא בספיקא דיומא ולא ביוה״כ שהוא ודאי. והיינו דאי׳ בר״ה ד״ל דתניא ביוה״כ תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע. אר״ה ועם ב״ד. מאי ועם ב״ד בזמן ב״ד. אבל לא כמו ר״ה שחל בשבת דדוקא בפני ב״ד ע״ש. וכדאי׳ בפירוש בסוכה רפ״ד דגזרה דרבה בלולב אינו אלא במקום ספיקא דיומא הכא נמי גזרה דרבה לענין שופר :