העמק דבר על ויקרא · פרק 23 · פסוק 18

שבעת כבשים וגו׳ יהיו עולה לה׳. שינה הכתוב כאן שהקדים כבשים לפר ואילים משא״כ בכה״ת. הן איתא במנחות דמ״ה ב׳ דמדשינה הכתוב כאן סדרן מסדר הכתוב במוספין ש״מ דלא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים אבל מכ״מ לא משום זה שינה הכתוב כדי שלא נטעה אלא ה״ק בגמ׳ דמדשינה הכתוב למדנו שכך הוא. אבל עדיין יש להבין למאי שינה הכתוב בשתה״ל. וגם לשון יהיו עולה אינו מדויק לשון יהיו. ובמנחות דמ״ו דרשו מכאן שמעכבין זא״ז. אבל לפי הפשט מרומז כאן תכלית קרבנות הללו שלא כתכלית הכבשים תכלית הפר והאילים. דעיקר שתה״ל בא לרצות ולהביא ברכה בקציר כמו שביארנו בענין תנופה דכתיב לרצונכם. והקב״ה קבע מין כבש לתכלית שפע פרנסה כמו כבשי התמיד שבא לכך באה״ק כדכתיב את קרבני לחמי לאשי וגו׳ כמו שיבואר שם מש״ה בעומר בא כבש. וכן בשתה״ל הכבשים לעולה הוא לזה התכלית אבל הפר והאילים באין לדורון בשעת הבאת הכבשים והלחם. וכיב״ז יש בשלמי יחיד כמש״כ לעיל כ״ב י״ח ובס׳ דברים י״ב ו׳. ומש״ה הקדים הכבשים. וסיים המקרא דפר והאילים יהיו לעולה לה׳ היינו לדורון. ומש״ה כתיב תמימים אחר כבשים אע״ג דגם פר ואילים המה תמימים מכ״מ ייחד הכתוב בפירוש אצל הכבשים שהן עיקר המרצים אז. וכבר ידוע דבכל שמפורש בו האזהרה אזהרתו חזקה ממקום שאינו מפורש: