ולאיש אשר ישכב עם טמאה. יש לדעת דפעם כתיב בעילת אשה בלשון אותה. ופעם כתיב בלשון עמה. וההפרש הוא אם הוא ברצונה ובדעה אחת עמו כתיב עמה. ואם הוא בע״כ כתיב אותה. מש״ה בדינה ובתמר אחות אמנון כתיב וישכב אותה. שהיו בע״כ. ובאשת פוטיפר כתיב שכבה עמי. והנה לעיל בפסוק י״ח כתיב כי ישכב איש אותה שכבת וגו׳ אפילו בע״כ. וכמו דבבע״ק כתיב כי תצא ממנו דמשמע אפילו באונס כך כתיב באשה דאפילו בעלה באונס צריכה טבילה. ואח״כ בביאת זבה כתיב ואם שכב ישכב אותה. משום דדרך האשה בשעת זיבתה איננה מקבלת תשה״מ כמש״כ ר״ת תזריע מש״ה כתיב אותה. וכאן כתיב עם טמאה לאשמעינן דה״ה אם כבר פסקה לראות זיבה אלא שלא טבלה וא״כ אע״ג שאינה זבה מכ״מ היא טמאה טומאת זבה. והיא מקבלת תשמיש ברצון ג״כ הוא עולה עמה בטומאת שבעה ובמו״מ. וע׳ מש״כ בס׳ שמות פ׳ משפטים עה״פ כל שכב עם בהמה ובס׳ במדבר ה׳ י״ג. ובס׳ דברים כ״ב כ״ח:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 15 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c