ולא תקיא הארץ אתכם. לפי הפשט נראה ממקרא הסמוך כי כל אשר יעשה וגו׳ ונכרתו וגו׳ דה״פ שלא תחשבו דעריות לא יהא גורם אלא גלות כמו שקאה הארץ את הגוי אשר לפניכם שכמה מהם יצאו מא״י ולא רצו להלחם אבל לא כן יהיה עמכם אלא כל אשר יעשה וגו׳ ונכרתו וגו׳. כך היה נראה עיקר הפשט. איברא חז״ל לא פירשו הכי בשבת פ״ב ולמדו מכאן דעריות מגלה ישראל מן הארץ. הרי מפרשי ולא תקיא. היינו שטומאה זו יגרום שתקיא הארץ אתכם כמו העמים אשר לפניכם. אמנם שני הפירושים מוכרחים. שהרי המקרא קאי על שני האופנים שביארנו. א׳ ע״י נימוסי המדינה. והב׳ ע״י תאוה. ומזהיר הכתוב על הכלל כפי׳ הגמ׳ שלא יגרום גלות. והפי׳ מוכרח ממה דכתיב להלן כ׳ כ״ב ע״ש. ועל הפרט אם יהיו יחידים חוטאים בתאוה לא יהיו כמו אנשים יחידים משארי אוה״ע שהיה בא״י וקאה אותם. אלא יהיו נכרתים והיינו דכתיב מקרב עמם תניא בת״כ ועמם שלום. פי׳ אימתי המה נכרתים כשכל העם אינם חוטאים משא״כ אם כולם חוטאים בעריות הרי אלו גולים מן הארץ כדברינו:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 18 · פסוק 28
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c