העמק דבר על ויקרא · פרק 26 · פסוק 43

והארץ תעזב מהם וגו׳. דאע״ג שתהי׳ זכירה לטובה בהיותם בגולה מכ״מ א״א שישובו לא״י מיד. מטעם שמבואר בסמוך. ואדרבה תועיל הזכירה להוסיף עזיבת א״י והשממון בה. כדי שתרץ את שבתתיה. ויוכלו לשוב בעתה. והוי עזיבה זו השגחה לטובה וכמש״כ בס׳ שמות ו׳ א׳ שהודיע הקב״ה למשה בשעת יציאת מצרים דמה שהורע לישראל בתחלת המחשבה לגאולה. הוא עצם מחשבת הגאולה. כך הי׳ עזיבת הארץ ביותר מחשבה לגאולה וברית הארץ לישובה:

והם ירצו את עונם. בין כה וכה יתודו וישובו למעשה המצות שבין אדם לשמים:

יען וביען וגו׳. נותן טעם על מה שא״א שישובו מיד בעת הזכירה אחר הודוי הראשון. והרי גם בשעת י״מ הי׳ מתחלה הרצון שתהיה הגאולה מיד בלי גזרת התבן אלא שהי׳ סיבה שנשתנה הרצון כמבואר שם שעפ״י סרבנות משה לא הלכו הזקנים ולא הי׳ להם זכות מס״נ יע״ש. אבל מדוע לא יוכל להיות עתה גאולה זו מיד שישובו ויתודו. ע״כ מבאר המקרא כאן על מה א״א שתהיה הגאולה מיד. משום שמשפטי מאסו. אפי׳ המצות שיש בהם טעם מכ״מ החליפו הנהגותיהם כבר ואין יכולים לשוב בלי ידיעת ת״ת שהרי אפי׳ משפטים שיש בהם טעם מכ״מ יש בהם פרטים בלי טעם כידוע:

ואת חקתי געלה נפשם. חקות התלמוד ותורה שבע״פ הפליטה נפשם ויצא מלבם. וא״כ אין להם זכות מעשה המצות שרוצים לשוב ולעשות. וזהו דבר הושע הנביא ח׳ לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל זנח ישראל טוב אויב ירדפו. ופי׳ באיכה רבה ובירו׳ מס׳ ר״ה ע״ז המקרא אין טוב אלא תורה. ופי׳ הכתוב שישראל צועקים להקב״ה אלהי ידענוך. הלא אנו אוהבים אותך ורוצים לעבדך. ורחמנא לבא בעי. ועל מה אתה מרחיקנו. השיב הנביא בשם ה׳ זנח ישראל טוב. זו התורה. אויב ירדפו. ידיעת ה׳ בלי תורה אינו כלום. וע״ע מש״כ בהר״ד ס״פ שלח בפי׳ נבואה זו. והיינו דבר הכתוב כאן. שמש״ה הי׳ ההכרח שתרץ הארץ שבתותיה בשלמות ואח״כ חש הקב״ה לגאלם משום שלא הי׳ להם כח התורה. ובבוא העת חש הקב״ה לגאלם כדי שישובו לתורה כמבואר בשירת האזינו עה״פ וחש עתידות למו וגו׳: