העמק דבר על ויקרא · פרק 23 · פסוק 1

אלה הם מועדי. לפי הפשט אריכות לשון הוא. אבל הענין דכמו דימי מועדות המה מקראי קודש לנו כאשר יבואר בסמוך משמעות מקרא קודש. כך המה מקראי קודש להקב״ה כ״י לענין הליכות עולם שהוא עשה ימים אלו לר״ה לענינים פרטים. וכדתנן ריש מס׳ ר״ה ארבעה ראשי שנים הם. בפסח על התבואה. ובעצרת על פירות האילן. ובחג על המים כו׳. וא״כ משמעות זה המקרא כך מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש. מה ששייך לנו אלה הם מועדי אלה ולא זולתם. וא״כ אין משמעות האי אלה כמשמעות אלה מועדי ה׳ דבסמוך. דשם משמעו שמונה והולך המועדים וכאן משמעו אלה דיקא קבעתי אותם להליכות עולם ולצרכי ב״א. והנה משמעות מקראי קדש השייך לנו בהרבה אופנים הוא. א׳ כבוד היום באכילה ושתיה ומלבושים. ב׳ קיבוץ עם לשם ה׳ כהרמב״ן גם שנקרא אותם יום קודש כך פי׳ הת״כ. והוא שצוה להתפלל אז כפרש״י שבועות די״ד ב׳ בד״ה לא קראו מ״ק והכי ת״י ישעיה א׳ עה״פ כי תבואו לראות פני חדש ושבת קרא מקרא יע״ש. ועיין מש״כ בספר שמות י״ב ט״ז. ולפי דברינו יבואר מקרא ד׳ אלה מועדי ה׳ מקראי קדש. שהקב״ה קרא אותם מקראי קודש ליום הדין אשר תקראו אותם במועדם. שאז תקראו גם אתם. מש״ה שינה הכתוב שם והקדים מקרא קודש לתקראו אותם ולא כמקרא הזה ולהלן ל״ז דכתיב אשר תקראו אותם מקראי קודש: