לאשמת העם. ידוע פי׳ חז״ל שהוא העלם דבר כמו אשמת העם שהוא בהוראה. ועדיין אינו מדויק הלשון. דכאשמת העם מיבעי. וי״ל שבא ללמדנו דאע״ג דבשעה שהורה כה״ג לעצמו הית׳ הוראת ב״ד לצבור ומביאים פר וס״ד דבזה האופן נכלל הוראתו בהוראת ב״ד ומביא עמהם. מש״ה כתיב לאשמת העם דאע״ג שהוא מצטרף לאשמתם הוא מביא בפ״ע. והיינו דכתיב ס״פ הקהל כאשר שרף את הפר הראשון דמשמעו שמיירי שמביאים יחד כה״ג וסנהדרין. ועדיין היה ראוי לכתוב לחטאת העם. ויפה פי׳ הספורנו דמלמדנו המקרא דשגגת כה״ג שהוא קדוש ה׳ אינו אלא לאשמת העם בשביל שהדור אשם מש״ה שלוחיהם ג״כ אשם. ואינו מכוין באור תורת ההוראה לאמתו:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 4 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c