העמק דבר על ויקרא · פרק 23 · פסוק 14

עד עצם היום הזה. בכ״מ דכתיב עצם משמעו יום ולא לילה. אם לא שמוכרח לפרש בא״א כמו ביוה״כ ולהלן במקרא כ״א אבל כאן משמעו כמו בכ״מ. ומכאן למדנו דעד ולא עד בכלל. ולא כמשמעות המקרא בכ״מ דקיי״ל עד ועד בכלל. אבל כאן א״א לפרש הכי דא״כ דכל היום אסור למאי כתיב עד עצם לכתוב עד היום הזה אלא ע״כ עד ולא עד בכלל. ואותו היום מותר ומש״ה פי׳ הכתוב עד עצם ללמדנו דרק האיר היום מתיר וכדתנן בפ׳ העומר. [ור׳ יהודה דס״ל יום הנף אסור ומפרש עד בכלל כמו בכ״מ מפרשי בגמ׳ דמפרש עד עצם עד עיצומו של יום פי׳ לאפוקי תוספת כמו משמעות זה הלשון ביומא דפ״א על עיצומו של יום אתה ענוש כרת ואי אתה ענוש כרת על תוספת. וה״נ בא למעט תוספת לאחריו. ובזה מתיישב יפה לשון הגמ׳ הנ״ל שהובא בג׳ מקומות שם ובר״ה וסוכה ומבואר בהע״ש סי׳ קס״ז אות ב׳]: