העמק דבר על ויקרא · פרק 19 · פסוק 37

ושמרתם את כל חקותי וגו׳. אחר שפי׳ הכתוב חקות ה׳ בעניני שלום ופרנסה והכל בטעם ושכל טוב לפי טבע המדינה והזמן בעת מ״ת. חזר המקרא להזהיר שלא נימא דבשעה שבטל הטעם בטל הדין ח״ו. או שלא נימא דאין לדרוש בזה עפ״י חקי התורה ורק ליזיל בתר טעמא לחוד מש״ה הזהירה תורה ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי הדרשות שבא על ידי חקים שהתורה נדרשת בהם והדינים היוצאים מהם. שאחר שגזרה תורה אין לנו לדעת עת ומשפט. כי אם חקי תורה בלבד כשומר מצוה אשר אין עליו לדעת כ״א רצון המצוה ופקודתו בלי שום חקירה. וכמש״כ במצות כיבוד אב בספר שמות וספר דברים ולעיל י״ח ד׳:

ועשיתם אותם. מתפרש בשני אופנים. א׳ על מעשה המצות וקיומן. ב׳ על עשיית הדינים היינו לשמור מה שלמדנו מכבר ולחדש בכל דור וזה מיקרי עשיה כמש״כ לעיל י״ח ה׳ ועי׳ להלן כ״ב ל״א וכ״ו ג׳: