לא יטמא בעל בעמיו. דכהן הוא גדול בקרב ישראל ואמר הכתוב שאע״ג שראוי לכל גדול לנהוג קלות בעצמו בקבורת מי מעמיו בין למי שראוי לנהוג בו כבוד בחייו בין לעם הדיוט שתחת משרתו. מכ״מ אינו ראוי להטמא באופן שיגיע להחלו שמתחלל מכהונתו עי״ז. וכדתניא בת״כ להחלו נהג מנהג כזה ה״ה חולין כו׳ פירש ה״ה בקדושתו. היינו שפירש ממנהגו חזר לקדושתו. וזהו דתנן בבכורות פ״ז המטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים. [כן פי׳ הרמב״ם ברייתא דת״כ והכי פי׳ הר״ש משאנז ז״ל בת״כ] זהו פשט המקרא והדרש ידוע:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 21 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c