העמק דבר על ויקרא · פרק 23 · פסוק 8

והקרבתם אשה לה׳. לא ביאר הכתוב כמה ומזה דרשו אם אין פרים הביא כבשים. דא״א לומר דבמדבר לא הביאו כל המוספין עד שנאמר פ׳ מוספין בערבות מואב. שהרי שעיר ר״ח קרב בשמיני לדעת חז״ל שהנשרף היה שעיר ר״ח והיה להם הכרח ע״ז כמש״כ לעיל במקומו. אמנם לפי הפשט אע״ג שנזהרו להקריב במדבר במועדים מכ״מ לא נזהרו להקריב אותו הסך שבא״י אלא איזה אשה. ומש״ה בעצרת שכבר הקריבו שתה״ל לא כתיב מוספין כלל. ואע״ג דעומר ושתה״ל לא קרב במדבר כדתנן במנחות פ״ג שכל האמור בת״כ לא קרב במדבר. היינו שלא היו מוזהרין להשיג עומר ושתה״ל מתבואת הארץ. אבל אם היה מזדמן במשך ארבעים שנה עומר ושתה״ל מנחה חדשה הביאו גם במדבר ועי׳ מש״כ לעיל ב׳ י״ד. ודוגמא לזה איתא בבכורות ד״ה ר״ל אמר לא קדשו בכורות במדבר ואי׳ שם דאי הקדישו קדשו אלא שהוצרכו לקדש משום שלא נצטוו ע״ז. ומעתה אם הזדמן להביא שתה״ל לא נצטוו להקריב מוספין עוד שהרי הוא אשה. אבל מכל מקום היו מקריבין במוספין בשלימות מצד הידיעה למשה מהר סיני שכך יהיה הצווי. ומש״ה הקריבו שעיר ר״ח גם כן: