אך אל הפרכת לא יבא. כלפי דישראל אינו מוזהר בל״ת מלבא אל ההיכל ולא הוזהרו אלא כהנים כמש״כ הרמב״ם בהל׳ ביאת המקדש פ״ב ה״ב והוזהרו כל הכהנים שלא יכנסו לקדש או לקדש הקדשים כו׳. והכי תניא בת״כ ר״פ אחרי אין לי אלא אהרן שאר כהנים מניין דבר אל אהרן אחיך. הא כל ישראל לא הוזהרו. והטעם הוא משום שאין בהם מצוה להכנס לצורך מש״ה לא הוזהרו על שלא לצורך כמש״כ התוס׳ יבמות דל״ב דאין זר המקריב בטומאה חייב משום טומאה משום שאין בו מצוה להקריב בטהרה. מעתה הייתי אומר דה״ה בע״מ שאינו מצוה ליכנס לצורך עבודה אינו מוזהר ליכנס שלא לצורך. וכמו לענין איסור שתוי יין תניא בת״כ פ׳ שמיני דבע״מ לא הוזהרו לבא שתו״י לעזרה משום שלא נצטוו לבא שלא שתו״י. וא״כ ה״נ ס״ד שלא הוזהרו בע״מ ליכנס להיכל שלא לצורך עבודה . מש״ה פירש הכתוב דמוזהר מלבא אל הפרכת כמו תמימים:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 21 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c