העמק דבר על ויקרא · פרק 13 · פסוק 6

והנה כהה הנגע. הוא רבותא דמשמעות כהה הוא נגע שאת וכלשון המקרא כ״ח והיא כהה שאת המכוה היא. וס״ד דאע״ג שאין בזה חסרון במה שאינו עמוק מראהו מן העור. שהרי הוא שאת עתה ודינו כך. והרי נשתנה לנגע אחר ג״כ ולא מיקרי זה הנגע עומד שני שבועות וא״כ בעינן הסגר חדש. מש״ה קמ״ל דלא יסגירנו עוד. וכש״כ אם אינו כהה אע״ג שהוא עתה עמוק מעור בשרו מכ״מ הרי זה הנגע עומד שני שבועות. וכש״כ אם אינו עמוק ג״כ. וכ״כ הרמב״ן ז״ל אלא שהקשה וא״ת ולמה לא הזכיר העזה וכש״כ הכהה ויישב בדוחק. ולי לק״מ שהרי מיירי בעזה ואין עזה הימנה וע״כ כשבא להשמיענו דין שנוי הנגע א״א להשמיענו אלא בכהה. כ״ז הוא שיטת השאלתות דר״א גאון. ואף ע״ג שלא נזכר במשניות דמס׳ נגעים דין בהרת שיהא דוקא עמוק ודין צמר לבן שיהא דוקא בהיפך מכ״מ כבר שנינו בחגיגה ספ״א נגעים מקרא מרובה והלכות מועטות ומפרש בגמ׳ מאי נ״מ אי מסתפק לך מילתא עיין בקרא:

וטהרו הכהן מספחת היא. דבוקה במקומה ולא תוסיף עוד להלוך בפשיון. ומראה זו של הבא בתחלה אינו אלא התחלת הצרעת כמש״כ הרמב״ם והרמב״ן ז״ל ואין בהם כדי לטמא אלא בעי הסגר אולי תפשה. ובעומד שני שבועות הוא בחינה שלא תפשה: