העמק דבר על ויקרא · פרק 19 · פסוק 22

על חטאתו. מחטאתו. לפי הפשט הכל במזיד מיירי כענין כל הפרשה דמיירי במזיד שהרי כתיב לא יומתו ומכ״מ יש נ״מ בכפרה ע״י אשם אם בא במזיד על השפחה במקרה ה״ז כפרה גמורה ע״ז כתיב על חטאתו. אבל אם הוא מיקל בביאת שפחות וכסבור שיביא אשמו לכפרה על כל פעם אז אין האשם מכפר בשלימות כדאי׳ ברבה עה״פ קדקד שער מתהלך באשמיו אלו שמקילין בשפחות ומתהלך באשמיו אשם אני מביא. אזי יענש בעוה״ב כמבואר שם. ע״ז כתיב ונסלח לו מחטאתו מקצת החטא. [ובגמ׳ כריתות ד״ט אי׳ לעשות שוגג כמזיד. הכי מסיק בגמ׳ ולא כפרש״י כאן דודאי עיקר פ׳ במזיד מיירי. ולפי הדרש ג״כ מתפרש רק עפ״י היתור קרא קמא בשוגג נעשה כפרה גמורה. וקרא בתרא במזיד ואינו מתכפר אלא מקצת] וענין פרשה זו לכאן הוא ללמדנו שהוא מעין כלאים דשפחה כבהמה היא לגבי בן חורין: