דברי ה' שהיו לנביא צפניה, בן כושי, בן גדליה, בן אמריה, בן חזקיה, בימי יהויא בן אמון, מלך יהודה.
דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־צְפַנְיָה֙ בֶּן־כּוּשִׁ֣י בֶן־גְּדַלְיָ֔ה בֶּן־אֲמַרְיָ֖ה בֶּן־חִזְקִיָּ֑ה בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃צפניה · פרק א׳
נְבוּאַת הַשְׁמָדָה וְהַכְרָעַת הַשֵּׁם
הַשֵּׁם מוֹצִיא מֵעַל הָאָרֶץ אֶת כָּל הַכֹּל, מְבַקֵּשׁ אֶת הַמְּחַפְשִׁים אֶת הַשֵּׁם וְקוֹצֵץ אֶת הַמְּנַסְכִּים בְּיִרוּשָׁלַם וּבְכָל הָעוֹלָם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
צפניה א׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
נְבוּאַת הַשְׁמָדָה
אני אעלים הכל מעל פני האדמה, נא ה'.
אָסֹ֨ף אָסֵ֜ף כֹּ֗ל מֵעַ֛ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃אעליל אדם ובהמה, אעליל עוף השמים ודגי הים, ואעליל את הכריתה של הרשעים. אני אעליל את האדם מעל פני האדמה, נא ה'.
אָסֵ֨ף אָדָ֜ם וּבְהֵמָ֗ה אָסֵ֤ף עוֹף־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּדְגֵ֣י הַיָּ֔ם וְהַמַּכְשֵׁל֖וֹת אֶת־הָרְשָׁעִ֑ים וְהִכְרַתִּ֣י אֶת־הָאָדָ֗ם מֵעַ֛ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ואושיט את ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים. אני אעליל מהמקום הזה את שארי הבעל, את שם הכמרים יחד עם הכהנים.
וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וְעַ֖ל כָּל־יוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהִכְרַתִּ֞י מִן־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶת־שְׁאָ֣ר הַבַּ֔עַל אֶת־שֵׁ֥ם הַכְּמָרִ֖ים עִם־הַכֹּהֲנִֽים׃הכרעת הַשֵּׁם ויום הזבח
וגם את אלו שסוגדים על הגגות לצבא השמיים, ואת אלו שסוגדים להשם ובו בזמן נשבעים למלכם.
וְאֶת־הַמִּשְׁתַּחֲוִ֥ים עַל־הַגַּגּ֖וֹת לִצְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶת־הַמִּֽשְׁתַּחֲוִים֙ הַנִּשְׁבָּעִ֣ים לַֽיהוָ֔ה וְהַנִּשְׁבָּעִ֖ים בְּמַלְכָּֽם׃וגם את אלו שבורחים מאחורי הַשֵּׁם, ולא ביקשו את הַשֵּׁם ולא חיפשו אותו.
וְאֶת־הַנְּסוֹגִ֖ים מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֑ה וַאֲשֶׁ֛ר לֹֽא־בִקְשׁ֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א דְרָשֻֽׁהוּ׃שתקו בפני אדוני הַשֵּׁם, כי יום הַשֵּׁם קרוב, כי הַשֵּׁם הכין זבח והקדיש את המוזמנים לו.
הַ֕ס מִפְּנֵ֖י אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה כִּֽי־הֵכִ֧ין יְהוָ֛ה זֶ֖בַח הִקְדִּ֥ישׁ קְרֻאָֽיו׃וביום הזבח של הַשֵּׁם, אעניש את השרים, את בני המלך ואת כל אלו שלובשים בגדים זרים.
וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ זֶ֣בַח יְהוָ֔ה וּפָקַדְתִּ֥י עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְעַ֥ל כָּל־הַלֹּבְשִׁ֖ים מַלְבּ֥וּשׁ נָכְרִֽי׃יום העונש על ירושלים
ביום ההוא אעניש את כל מי שמצית אש על המפתן, אלה שממלאים את בתי אדוניהם באלימות ומרמה.
וּפָקַדְתִּ֗י עַ֧ל כָּל־הַדּוֹלֵ֛ג עַל־הַמִּפְתָּ֖ן בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא הַֽמְמַלְאִ֛ים בֵּ֥ית אֲדֹנֵיהֶ֖ם חָמָ֥ס וּמִרְמָֽה׃ (ס)ביום ההוא, כך אומר ה', יישמע קול צעקה משער הדגים, בכי מהמשנה ורעש גדול מהגבעות.
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה ק֤וֹל צְעָקָה֙ מִשַּׁ֣עַר הַדָּגִ֔ים וִֽילָלָ֖ה מִן־הַמִּשְׁנֶ֑ה וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵהַגְּבָעֽוֹת׃תושבי המכתש יבכי, כי כל עם כנען נכחד וכל נטיעות הכסף נכרתו.
הֵילִ֖ילוּ יֹשְׁבֵ֣י הַמַּכְתֵּ֑שׁ כִּ֤י נִדְמָה֙ כָּל־עַ֣ם כְּנַ֔עַן נִכְרְת֖וּ כָּל־נְטִ֥ילֵי כָֽסֶף׃בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, ואעניש את האנשים שקפואים על שמריהם ואומרים בלבם שיהוה לא יעשה טוב ולא יעשה רע.
וְהָיָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא אֲחַפֵּ֥שׂ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם בַּנֵּר֑וֹת וּפָקַדְתִּ֣י עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַקֹּֽפְאִים֙ עַל־שִׁמְרֵיהֶ֔ם הָאֹֽמְרִים֙ בִּלְבָבָ֔ם לֹֽא־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יָרֵֽעַ׃יום הַשֵׁם קרוב
והיה הצבא שלהם למקום שבו פוגעים בבתים, ובתיהם יהיו שממים. הם יבנו בתים ולא יתגוררו בהם, ויטעו כרמים ולא ישתו את היין שלהם.
וְהָיָ֤ה חֵילָם֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וּבָתֵּיהֶ֖ם לִשְׁמָמָ֑ה וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְלֹ֣א יֵשֵׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְלֹ֥א יִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃קרוב היום הגדול של הַשֵׁם, הוא מתקרב ובמהירות רבה. קול יום הַשֵׁם הוא קול צרחה מרים, כי שם נמצא גיבור.
קָר֤וֹב יוֹם־יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל קָר֖וֹב וּמַהֵ֣ר מְאֹ֑ד ק֚וֹל י֣וֹם יְהוָ֔ה מַ֥ר צֹרֵ֖חַ שָׁ֥ם גִּבּֽוֹר׃יום כעס, היום הזה הוא יום צרה ומצוקה, יום רעש וקול קורא, יום חושך ואפלה, יום ענן ועריפל.
י֥וֹם עֶבְרָ֖ה הַיּ֣וֹם הַה֑וּא י֧וֹם צָרָ֣ה וּמְצוּקָ֗ה י֤וֹם שֹׁאָה֙ וּמְשׁוֹאָ֔ה י֥וֹם חֹ֙שֶׁךְ֙ וַאֲפֵלָ֔ה י֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃יום שופר ותרועה על הערים המבוצרות ועל המצודות הגבוהות.
י֥וֹם שׁוֹפָ֖ר וּתְרוּעָ֑ה עַ֚ל הֶעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וְעַ֖ל הַפִּנּ֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃יום הדין והחורבן
אני אצמצם את האנושיות וכולם ילכו כעיוורים, כי הם חטאו להשם, ודמם יישפך כמו אבק, וגופם יתקצץ כמו גללים.
וַהֲצֵרֹ֣תִי לָאָדָ֗ם וְהָֽלְכוּ֙ כַּֽעִוְרִ֔ים כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָ֑אוּ וְשֻׁפַּ֤ךְ דָּמָם֙ כֶּֽעָפָ֔ר וּלְחֻמָ֖ם כַּגְּלָלִֽים׃גם הכסף וגם הזהב שלהם לא יוכלו להציל אותם ביום זעמו של השם, ובאש קנאתו תישרף כל הארץ, כי השם יסיים ויעשה בחרדה את כל יושבי הארץ.
גַּם־כַּסְפָּ֨ם גַּם־זְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהוָ֔ה וּבְאֵשׁ֙ קִנְאָת֔וֹ תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־כָלָ֤ה אַךְ־נִבְהָלָה֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה אֵ֥ת כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
נְבוּאַת הַשְׁמָדָה
דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־צְפַנְיָה֙ בֶּן־כּוּשִׁ֣י בֶן־גְּדַלְיָ֔ה בֶּן־אֲמַרְיָ֖ה בֶּן־חִזְקִיָּ֑ה בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
אָסֹ֨ף אָסֵ֜ף כֹּ֗ל מֵעַ֛ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃
אָסֵ֨ף אָדָ֜ם וּבְהֵמָ֗ה אָסֵ֤ף עוֹף־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וּדְגֵ֣י הַיָּ֔ם וְהַמַּכְשֵׁל֖וֹת אֶת־הָרְשָׁעִ֑ים וְהִכְרַתִּ֣י אֶת־הָאָדָ֗ם מֵעַ֛ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃
וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וְעַ֖ל כָּל־יוֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהִכְרַתִּ֞י מִן־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶת־שְׁאָ֣ר הַבַּ֔עַל אֶת־שֵׁ֥ם הַכְּמָרִ֖ים עִם־הַכֹּהֲנִֽים׃
הכרעת הַשֵּׁם ויום הזבח
וְאֶת־הַמִּשְׁתַּחֲוִ֥ים עַל־הַגַּגּ֖וֹת לִצְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶת־הַמִּֽשְׁתַּחֲוִים֙ הַנִּשְׁבָּעִ֣ים לַֽיהוָ֔ה וְהַנִּשְׁבָּעִ֖ים בְּמַלְכָּֽם׃
וְאֶת־הַנְּסוֹגִ֖ים מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֑ה וַאֲשֶׁ֛ר לֹֽא־בִקְשׁ֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א דְרָשֻֽׁהוּ׃
הַ֕ס מִפְּנֵ֖י אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה כִּֽי־הֵכִ֧ין יְהוָ֛ה זֶ֖בַח הִקְדִּ֥ישׁ קְרֻאָֽיו׃
וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ זֶ֣בַח יְהוָ֔ה וּפָקַדְתִּ֥י עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְעַ֥ל כָּל־הַלֹּבְשִׁ֖ים מַלְבּ֥וּשׁ נָכְרִֽי׃
יום העונש על ירושלים
וּפָקַדְתִּ֗י עַ֧ל כָּל־הַדּוֹלֵ֛ג עַל־הַמִּפְתָּ֖ן בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא הַֽמְמַלְאִ֛ים בֵּ֥ית אֲדֹנֵיהֶ֖ם חָמָ֥ס וּמִרְמָֽה׃ (ס)
וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה ק֤וֹל צְעָקָה֙ מִשַּׁ֣עַר הַדָּגִ֔ים וִֽילָלָ֖ה מִן־הַמִּשְׁנֶ֑ה וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵהַגְּבָעֽוֹת׃
הֵילִ֖ילוּ יֹשְׁבֵ֣י הַמַּכְתֵּ֑שׁ כִּ֤י נִדְמָה֙ כָּל־עַ֣ם כְּנַ֔עַן נִכְרְת֖וּ כָּל־נְטִ֥ילֵי כָֽסֶף׃
וְהָיָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא אֲחַפֵּ֥שׂ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם בַּנֵּר֑וֹת וּפָקַדְתִּ֣י עַל־הָאֲנָשִׁ֗ים הַקֹּֽפְאִים֙ עַל־שִׁמְרֵיהֶ֔ם הָאֹֽמְרִים֙ בִּלְבָבָ֔ם לֹֽא־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יָרֵֽעַ׃
יום הַשֵׁם קרוב
וְהָיָ֤ה חֵילָם֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וּבָתֵּיהֶ֖ם לִשְׁמָמָ֑ה וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְלֹ֣א יֵשֵׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְלֹ֥א יִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃
קָר֤וֹב יוֹם־יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל קָר֖וֹב וּמַהֵ֣ר מְאֹ֑ד ק֚וֹל י֣וֹם יְהוָ֔ה מַ֥ר צֹרֵ֖חַ שָׁ֥ם גִּבּֽוֹר׃
י֥וֹם עֶבְרָ֖ה הַיּ֣וֹם הַה֑וּא י֧וֹם צָרָ֣ה וּמְצוּקָ֗ה י֤וֹם שֹׁאָה֙ וּמְשׁוֹאָ֔ה י֥וֹם חֹ֙שֶׁךְ֙ וַאֲפֵלָ֔ה י֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃
י֥וֹם שׁוֹפָ֖ר וּתְרוּעָ֑ה עַ֚ל הֶעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וְעַ֖ל הַפִּנּ֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃
יום הדין והחורבן
וַהֲצֵרֹ֣תִי לָאָדָ֗ם וְהָֽלְכוּ֙ כַּֽעִוְרִ֔ים כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָ֑אוּ וְשֻׁפַּ֤ךְ דָּמָם֙ כֶּֽעָפָ֔ר וּלְחֻמָ֖ם כַּגְּלָלִֽים׃
גַּם־כַּסְפָּ֨ם גַּם־זְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהוָ֔ה וּבְאֵשׁ֙ קִנְאָת֔וֹ תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־כָלָ֤ה אַךְ־נִבְהָלָה֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה אֵ֥ת כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
מַעֲרָכָה נִבְטָאִית נֶגֶד הָעוֹלָם וְיִרוּשָׁלַם, הַמְּתָאֶרֶת אֶת הַמַּעֲמָד שֶׁל הַשֵּׁם בְּיוֹם הַדִּין.
נְבוּאַת הַשְׁמָדָה
הַנָּבִיא צִפַנְיָה מַכְרִיז עַל הַחֲרֶב הַבָּאָה עַל הָעוֹלָם וְעַל יְהוּדָה. הַשֵּׁם יַעֲלִים אֶת הַכֹּל מֵעַל הָאֲדָמָה, וְיַשְׁמִיד אֶת הָרְשָׁעִים וְאֶת שְׁאֵרֵי הָעֲבוֹדָה הַכְּנַעֲנִית בְּירוּשָׁלַיִם.
הכרעת הַשֵּׁם ויום הזבח
הנביא צפניה מזהיר מפני יום הַשֵּׁם הקרוב. הוא קורא לgericht מפני אלו שסוגדים לכוחות שמיים או נשבעים למלכם, ומפני אלו שנטשו את הַשֵּׁם. ביום הזבח, הַשֵּׁם יבוא לבצע דין על השרים, בני המלך ועל אלו שמתערבים בדת זרה.
יום העונש על ירושלים
הנבואה מתארת עונש אלוהי קשה שיבוא על ירושלים וסביבתה. הַשֵּׁם יבוא על המנהיגים האכזריים, ויתקיים קול צעקה וחורבן בעיר. העונש יגיע גם לאנשים שמתנהגים באדישות רוחנית ומאמינים שהאל אינו מתערב בענייני העולם.
יום הַשֵׁם קרוב
פסוקים אלו מתארים את חורבן המקום ואת קירבת יום הַשֵׁם. ביום הזה, הבתים יהיו ריקים והכרמים לא יניבו יין לשתייה. זהו יום של כעס, צרה, חושך וענן, שבו נשמע קול שופר ותרועה על הערים המבוצרות והמצודות הגבוהות.
יום הדין והחורבן
הנביא צפניה מתאר את תוצאות החטא מול השם. האנושות תאבד את הדרך ותלך כעיוורים, כשדמם יישפך כמו אדמה. בשום רגע לא יוכלו העושר או המתכות היקרות להגן על בני האדם מיום חרם השם, שבו אש קנאתו תשמיד את כל הארץ ותביא חרדה לכל יושביה.
הַפּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַתְּהוּמָה הַמְּתַאַבֶּת וְאֶת הַתְּקִיפָה הַמַּחְיֶבֶת בְּיוֹם הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
שבח וגנאי בשמות האדם
״בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: כׇּל שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִין, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן לְשֶׁבַח, כְּגוֹן: ״דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה״ —״
בְּמַתְנִיתָא שֶׁל הַמִּגָלָה מֻסְבָּר כֹּחַ הַדִּיּוּק בַּכְּתִיבָה הַמִקְרָאִית. הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הָאָדָם וְהָאָדוֹם שֶׁל אֲבוֹתָיו יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּהַשְׁתָּקָה, אֲבָל הַכְּתִיבָה הַקְּרוֹאָה מְגַלָּה הָאֲמִתָּה. כְּשֶׁהַמִּקְרָא מְפַרֵט שֵׁם וְיַחַס מִשְׁפָּחָתִי כְּדֵי לְהַלִיל, זֶה מַעֲלֶה אֶת הָאָדָם. כְּמוֹ בַּדֶּרֶךְ שֶׁהַכְּתִיבָה עַל צְפַנְיָה הַמַּדְגִּישָׁה אֶת שִׁלְשֶׁל הַדּוֹרֹת שֶׁלּוֹ כְּבְרִית צַדִּיק. מִקְרָה נֶגֶדֶת קוֹרָה כְּשֶׁהַכְּתוּב מְפַטֶט שֵׁם וְיַחַס מִשְׁפָּחָתִי כְּדֵי לִגְנַע. בְּעֵת כָּזוֹ, הַמַּיִעַד לַפְּעֻלָּה מְגַלֶּה אֶת הַשֹּׁרֶשׁ הָרָע שֶׁל הָאָדָם. הַמַּתְנִיתָה מַבְחִינָה בֵּין הַשְּׁבַח לַחֲגִיגָה לְבֵין הַגְּנָאָה שֶׁהוֹלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָרִשְׁעָה.
מגילה ט״ו א:ג׳ ↗האור שבודק את הסתר
״רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. מָהוּ לִבְדּוֹק לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. מִפְּנֵי שֶׁאוֹרָן מַבְלִיחַ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדַעְתֵּיהּ.״
בְּקֶרֶן הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי, רַבִּי יִרְמְיָה מְצַיֵּן שֶׁרַבִּי שְׁמוּעֶל בַּר רַב יִצְחָק הִזְדַּקְק לְבַדּוֹק אֶת הָאוֹר שֶׁבַּאֲבוּקִים. הַשְּׁאֵל מִתְפְּלֵל: לָמָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֶה? הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁהָאוֹר הַזֶּה מַבְלִיעַ אֶת הַדְּבָרִים הַנִּסְתָּרִים. רַבִּי שְׁמוּעֶל מַסְבִּיר שֶׁהַנֵּר בּוֹדֵק כָּל דָּבָר, גַּם אִם הַמַּצָּא הוּא חֲסַר רְאָיָה אוֹ זִכָּרוֹן. הַמַּעֲשֶׂה מְצַוֵּר תְּמוּנָה שֶׁל חֲקִירָה עֲמֻקָּה. בְּדוֹמֶה לְכָךְ, הַנֵּר מְבַקֵּשׁ לִמְצֹא אֶת כָּל מַה שֶׁנִּסְתָּר בְּפְנִימִּים, כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם חוֹפֵשׂ בְּכָל חֲדְרֵי הַבֶּטֶן. הַקֶּרֶן הַמְּבִיאָה אֶת הַנִּיבָּה שֶׁהָאוֹר מַגִּיעַ לַמְּקוֹמוֹת הֲכִי עֲמוֹקוֹת וּפְנִימִיּוֹת.
תלמוד ירושלמי פסחים א׳:א׳:ד׳ ↗בעקבות המפרשים
הַשְּׁמִידָה הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַזִּכְרוֹן
״את שאר הבעל. שלא תהא שארית לזכרונו:״
רָשִׁי, הַמְפַרֵּשׁ הַקְּלוֹסִי, מַסְבִּיר אֶת הַפֶּסוּק הָרִאשׁוֹן בְּצָפַנְיָה שֶׁלּוֹ. הוּא מְסַבֵּר שֶׁהַמִּלִּים "שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שְׁאֵרִית לְזִכְרוֹנוֹ" מְדַבְּרוֹת עַל הַמִּשְׁפָּט שֶׁיַּחַל אֶת כָּל הַזִּכְרוֹן שֶׁל הָעוֹלָם הָרָע. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַמִּשְׁפָּט יִהְיֶה כֹּה מֻחְלָט, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר כְּלָל שׁוּם זִכְרוֹן מֵהַדְּבָרִים הַנֶּעֱלָמִים. הַפְּרָשׁוּת הַזֹּאת מְדַגֶּשֶׁת אֶת עֹמֶק הַחֶרְפָּה וְהַהַשְׁמָדָה הַנֶּעֱלָמִים בַּחֲזוֹן הַנָּבִיא. רָשִׁי לֹא מְבַקֵּשׁ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמִּקְרָא, אֶלָּא לְהַבְחִיל בֵּין הַמַּשְׁמָעוּת הַפְּשׁוּטָה שֶׁל הַכְּתִיב לְבֵין הַהַבְנָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל מַה שֶׁהַמִּשְׁפָּט מַשְׁאִיל בְּעוֹלָם הַמֻּשְׁמָד.
רש״י על צפניה 1:4:1 ↗קריאת השופר של יום הדין
״מר צורח שם גבור. הגבור יצרח שם בקול מר:״
בפסוק זה, רש"י מפרש את התיאור של קול השופר ביום הדין. הוא מסביר שהקול הוא צעקה מרת, כזו שנובעת מכאב ואימה עמוקה. לפי הפירוש, השופר לא רק מבהיל, אלא משמיע קריאה של ייסורים ומרעון. הפרשן מתמקד בעוצמת הרגש שמאחורי הצליל. הוא מדגיש שהקול המצוין בטקסט אינו סתם רעש, אלא צעקה של גבורה, כלומר עוצמה של כאב שמתפרצת בקול רם ומדאיג.
רש״י על צפניה 1:14:1 ↗הכחדה והעונש על כהני עבודה זרה
״עם הכהנים - הם המשרתים, כי ככה מלת כל כהן והעד: וכהנו לי.״
בספר צפניה, הנביא מתאר חורבן מוחלט של כל מה שקיים. הַשֵּׁם מצהיר שהוא ימחוק מהארץ את כל היצורים, את האדם ואת החיה. העונש יגיע גם לכהנים, שהיו אמורים לשרת את הַשֵּׁם אך פנו לעבודה זרה. לפי פירושו של אבן עזרא, המילה "כהנים" כאן מתייחסת למשרתים, שכן המילה כהן קשורה למלאכת השירות והעבודה. הנביא מבהיר שהעונש לא יהיה רק על אנשים, אלא על כל המבנה הדתי והחברתי. כל מי שעוסק בדתות אחרות או במסורות זרות ייהרס יחד עם השאר. התיאור מדגיש את חומרת הטעות של המשרתים בבית המקדש, אשר הפסיקו את תפקידם המקודש ופנו לעבודת אלילים.
אבן עזרא על צפניה 1:4:2 ↗הבית הנטוש והחורבן הבא
״ובנו - פועל עבר הבתים שבנו לא ישבו שם עוד.״
בפסוק זה, המפרש אבן עזרא מסביר את המובן של המילה "בנו" בהקשר של הבתים שנבנו ביום הכליה. הוא מפרש שהבתים שהם בנו לא ישרתו יותר למגורים, כי הם יישארו ריקים ונטושים לאחר החורבן. הגישה של אבן עזרא מתמקדת במשמעות המילולית של הפועל, ומראה כיצד המבנה הפיזי שנועד לשכון בו אדם הופך לחלל ריק. הוא אינו מוסיף פרשנות רגשית, אלא מתמקד בתוצאה הבלתי נמנעת של ההרס על המבנים הקיימים.
אבן עזרא על צפניה 1:13:2 ↗