דבר הַשֵּׁם צבאות נא:
וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר׃זכריה · פרק ח׳
הבטחת הַשֵּׁם לירושלים ולעם
הַשֵּׁם חוֹזֵר לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים, מַבְטִיחַ שִׁקּוּם לְירוּשָׁלַיִם, שִׁפְלוּת הָאֹיְבִים וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה לְכָל הָעַמִּים הַבּוֹאִים לַחַפֵּשׂ אֶת הַשֵּׁם.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה ח׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
הבטחת הַשֵּׁם לירושלים
כך אמר הַשֵּׁם צבאות: קינאתי בציוון גדולה, וזעם גדול יש לי עבורה.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃כך אמר הַשֵּׁם: חזרתי לציוון ושכנתי בתוך ירושלים. ירושלים תיקרא עיר האמת, והר הַשֵּׁם צבאות יהיה הר הקודש.
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ (ס)כך אמר הַשֵּׁם צבאות: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, וכל אדם יחזיק במקל בيده בגלל הזקנה.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְשיקוּם יְרוּשָׁלַיִם
הָרְחוֹבוֹת שֶׁל הָעִיר יִהְיוּ מְלֵאִים בְּבֵיתָבוֹת וּבְבָרִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים בַּרְחוֹבוֹת.
וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃ (ס)כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: הַדָּבָר יִהְיֶה נִתְעַלֶּה וְנִמְצָא מַבְהִיל בְּעֵינֵי שְׁרִיד הָעָם הַזֶּה בַיָּמִים הָהֵם? גַּם בְּעֵינַי זֶה יִהְיֶה מַבְהִיל, כֹּחַ הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: הִנֵּנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ.
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י מוֹשִׁ֛יעַ אֶת־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְיָשְׁבוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם, וְהֵם יִהְיוּ עַמִּי, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבְצֶדֶק.
וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה׃ (ס)הבטחת השפע והשלום לשארית העם
ככה אמר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: תתחזקו ידיכם, אתם שומעים היום את הדברים האלה מפני הנביאים, בימים שבהם מקימים את בית הַשֵּׁם צְבָאוֹת, את ההיכל.
כֹּֽה־אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁר בְּי֞וֹם יֻסַּ֨ד בֵּית־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת הַהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֽוֹת׃כי לפני הימים האלה, לא היה לאדם שכר ולא היה לבהמה שכר, וליוצא ולבא לא היה שלום מול הצרי, ושאלתי את כל האדם, איש עם רעהו.
כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֤ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיּוֹצֵ֨א וְלַבָּ֤א אֵין־שָׁלוֹם֙ מִן־הַצָּ֔ר וַאֲשַׁלַּ֥ח אֶת־כָּל־הָאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ׃אבל עכשיו, אני לא מתנהג כמו הימים הראשונים, לגבי שארית העם הזה, נא הַשֵּׁם צְבָאוֹת.
וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃כי זרע השלום, הגפן תיתן פרי והאדמה תיתן תבולתה והשמים יתנו טל, ונתתי לשארית העם הזה את כל הדברים האלה.
כִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃הַבְּרָכָה הַחֲדָשָׁה וְהַדְּרָכַת הַצֶּדֶק
וְהָיָה כְּמוֹ שֶׁהָיִיתֶם קְלָלָה בְּתוֹךְ הַעֲמִים הַגּוֹיִם, כָּךְ בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הַשֵּׁם יוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְתִהְיוּ בְּרָכָה. אַל תִּירְאוּ, הַיָּדַיִם שֶׁלְּכֶם יִתְחַזְקוּ.
וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגּוֹיִ֗ם בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֚ן אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל־תִּירָ֖אוּ תֶּחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם׃ (ס)כִּי כָּךְ אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת: כְּמוֹ שֶׁתָּכַנְתִּי לְהַרְעוּ לָכֶם כְּשֶׁאָבְתֶּם לְהַכְעִיס אוֹתִי, אָמַר הַשֵּׁם צְבָאוֹת, וְלֹא הִתְְרַחַמְתִּי.
כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַמְ֜תִּי לְהָרַ֣ע לָכֶ֗ם בְּהַקְצִ֤יף אֲבֹֽתֵיכֶם֙ אֹתִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֖א נִחָֽמְתִּי׃כָּךְ שׁוּב תָּכַנְתִּי בַיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה. אַל תִּירְאוּ.
כֵּ֣ן שַׁ֤בְתִּי זָמַ֙מְתִּי֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהֵיטִ֥יב אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה אַל־תִּירָֽאוּ׃אֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁעֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת: דַּבְּרוּ אֱמֶת, כָּל אֶחָד עִם רֵעֵהוּ. שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם בְּצֶדֶק וּבְשָׁלוֹם.
אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֤וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם׃הבטחת השמחה והאמת
ואל תחשבו בלבכם לעשות רע לחבר שלכם, ואל תאהבו שבועות שווא, כי אני שונא את כל הדברים האלה, נא הַשֵּׁם.
וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַֽל־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַֽל־תֶּאֱהָ֑בוּ כִּ֧י אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖אתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)ודבר הַשֵּׁם צבאות הגיע אליי ואמר:
וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ככה אמר הַשֵּׁם צבאות: הצום הרביעי, החמישי, השביעי והעשירי יהפכו לבית יהודה לששון, לשמחה ולמועדים טובים, ורק תאהבו את האמת ואת השלום.
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃ (פ)ככה אמר הַשֵּׁם צבאות, שגם עמים רבים ואנשים שגרים בערים רבים יבואו.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת עֹ֚ד אֲשֶׁ֣ר יָבֹ֣אוּ עַמִּ֔ים וְיֹשְׁבֵ֖י עָרִ֥ים רַבּֽוֹת׃עמים רבים יחפשו את ה׳
התושבים במקום אחד ילךו אחד אל השני ויגידו: בואו נלך כדי לפגוש את ה׳ ולבקש את ה׳ צבאות. גם אני אלך.
וְֽהָלְכ֡וּ יֹשְׁבֵי֩ אַחַ֨ת אֶל־אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֤ה הָלוֹךְ֙ לְחַלּוֹת֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֵלְכָ֖ה גַּם־אָֽנִי׃עמים רבים ועמים חזקים יבואו כדי לבקש את ה׳ צבאות בירושלים ולפגוש את ה׳.
וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בִּירוּשָׁלִָ֑ם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)כך אומר ה׳ צבאות: בימים ההם עשרה אנשים מכל שונות הלשונות של העמים יתפסו בגב של יהודי אחד ויגידו: בואו איתנו, כי שמענו שאלוהים נמצא איתכם.
כֹּ֥ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
הבטחת הַשֵּׁם לירושלים
וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר׃
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת וְהַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃ (ס)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃
הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְשיקוּם יְרוּשָׁלַיִם
וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃ (ס)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ (פ)
כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י מוֹשִׁ֛יעַ אֶת־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃
וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה׃ (ס)
הבטחת השפע והשלום לשארית העם
כֹּֽה־אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁר בְּי֞וֹם יֻסַּ֨ד בֵּית־יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת הַהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֽוֹת׃
כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֤ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיּוֹצֵ֨א וְלַבָּ֤א אֵין־שָׁלוֹם֙ מִן־הַצָּ֔ר וַאֲשַׁלַּ֥ח אֶת־כָּל־הָאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ׃
וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
כִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃
הַבְּרָכָה הַחֲדָשָׁה וְהַדְּרָכַת הַצֶּדֶק
וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגּוֹיִ֗ם בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֚ן אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל־תִּירָ֖אוּ תֶּחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם׃ (ס)
כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַמְ֜תִּי לְהָרַ֣ע לָכֶ֗ם בְּהַקְצִ֤יף אֲבֹֽתֵיכֶם֙ אֹתִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֖א נִחָֽמְתִּי׃
כֵּ֣ן שַׁ֤בְתִּי זָמַ֙מְתִּי֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהֵיטִ֥יב אֶת־יְרוּשָׁלִַ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה אַל־תִּירָֽאוּ׃
אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֤וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם׃
הבטחת השמחה והאמת
וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַֽל־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַֽל־תֶּאֱהָ֑בוּ כִּ֧י אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖אתִי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃ (פ)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת עֹ֚ד אֲשֶׁ֣ר יָבֹ֣אוּ עַמִּ֔ים וְיֹשְׁבֵ֖י עָרִ֥ים רַבּֽוֹת׃
עמים רבים יחפשו את ה׳
וְֽהָלְכ֡וּ יֹשְׁבֵי֩ אַחַ֨ת אֶל־אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֤ה הָלוֹךְ֙ לְחַלּוֹת֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֵלְכָ֖ה גַּם־אָֽנִי׃
וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בִּירוּשָׁלִָ֑ם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הנבואה מתארת את חזרת ה׳ לירושלים ואת השפע והשלום שיחולו על העם לאחר תקופת הקושי.
הבטחת הַשֵּׁם לירושלים
הנבואה מתארת את רגשות הַשֵּׁם כלפי ציון, המבטאים קנאה וזעם עז. הַשֵּׁם מבטיח לשוב לירושלים ולשכון בתוכה, עד שתהפוך לעיר האמת ולהר הקודש. התמונה העתידית המתוארת היא של שלום וביטחון, שבו זקנים וזקנות יושבים ברחובות ויחזיקו במקלותיהם בגלל גילם.
הַבְטָחַת הַשֵּׁם לְשיקוּם יְרוּשָׁלַיִם
הַפֶּסוּקִים מְתִּאֲרִים תְּקֻוָּה לְעָתִיד בְּיְרוּשָׁלַיִם, שֶׁבָּהּ יִחְזֹרוּ הַלֶּדֶת וְהַשָּׁלוֹם לָרְחוֹבוֹת. הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְהַחְזִיר אֶת עַמּוֹ מִמּקֹמוֹת רְחוֹקִים, לְהַכְנִיסָם לְיְרוּשָׁלַיִם, וּלְקַבֵּל אוֹתָם כְּעַם שֶׁהַשֵּׁם הוּא אֵלָהֶם בֶּאֱמֶת וּבֶצֶדֶק.
הבטחת השפע והשלום לשארית העם
הבטחת הברכה לבניית בית הַשֵּׁם. הַשֵּׁם צְבָאוֹת מדרבן את מי שבונה את ההיכל להתחזק. הנביא מבטיח כי בניגוד לתקופה הקודמת שבה שררה חוסר ביטחון ורעב, תקופה חדשה תבוא עם שפע חקלאי, שלום וברכה לשארית העם.
הַבְּרָכָה הַחֲדָשָׁה וְהַדְּרָכַת הַצֶּדֶק
הַנָּבִיא מַבְטִיחַ שֶׁהַשֵּׁם יוֹשִׁיעַ אֶת יְהוּדָה וְאֶת יִשְׂרָאֵל וְיַהֲפִיךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. אַחֲרֵי הַעָצְבָּה וְהָעֲצָרָה שֶׁבְּבִבְלֵי אֲבוֹתֵינוּ, הַשֵּׁם תָּכֵן כְּבָר לְהֵיטִיב עִמָּם. הַתְּנַאי הוּא לִמְחַיּוֹת אֱמֶת וּלְשַׁפֵּט בְּצֶדֶק וּבְשָׁלוֹם.
הבטחת השמחה והאמת
הנביא זכריה מביא את דברי הַשֵּׁם הקוראים ליושר ואהבת רע, ומבטיח שיום הצום העצובים יהפכו לחגיגות ושמחה בבית יהודה. ימים אלו יהיו מלאי טוב, בתנאי שישמרו על האמת והשלום. בנוסף, הבטחה זו כוללת את בואם של עמים רבים ורחבים אל העם.
עמים רבים יחפשו את ה׳
הנבואה מתארת עתיד שבו עמים רבים וחזקים יבואו לירושלים כדי לחפש את ה׳. התופעה תהיה כה מרשימה עד שעשרה אנשים מכל שפה יהודים יבקשו להתקרב ליהודי אחד, מתוך ידיעה שהאל נמצא איתו.
הפסוקים מסיימים בתמונה של עמים רבים המבקשים להתחבר לקשר עם הַשֵּׁם.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַקְקֶרֶת הַהֲלָכָתִית שֶׁל הַשָּׁלוֹם
״״וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם״, אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵא אָדָם מִדְּבַר הֲלָכָה לִדְבַר מִקְרָא — שׁוּב אֵין לוֹ שָׁלוֹם.״
בְּמַקֹור הַמִּקְרָא, הַגְּמָרָא בִּחֲגִיגָה מְסַבֶּלֶת פְּרָשׁוּת עַל הַמִּשְׁאָה הַמְּדַבֶּרֶת עַל חֶסְרוֹן הַשָּׁלוֹם. הַקְּרָב הַמִּקְרָאִי שֶׁבְּעִנְיָנִים הַמְּדַבְּרִים עַל הַמִּקְרָא הוּא הַתַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ אָדָם יוֹצֵא מִדְּבַר הֲלָכָה לְדְבַר מִקְרָא. הַמְּסִירָה הַזֹּאת מַסְבֶּרֶת מַדּוּעַ הַשָּׁלוֹם נֶעֱלָם. רַב מַסְבֵּר שֶׁכְּשֶׁאָדָם מַתְעַלֶּה מֵהַמִּקְרָא לַהֲלָכָה, הַכֹּל נִשְׁאָר בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם יוֹצֵא מִדְּבַר הֲלָכָה לְדְבַר מִקְרָא, הוּא מַפְסִיק לִקְבֹּל עַל הַמִּצְוָה הַמְּדֻיֶּקֶת וְהַשָּׁלוֹם מִתְפֹּרֵר. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַשָּׁלוֹם תָּלוּי בְּשִׁמּוּר הַגְּבוּרוֹת וְהַדִּינִים שֶׁל הַתּוֹרָה כְּפִי שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ.
חגיגה י׳ א:ב׳ ↗הבטחת הפרי והשינוי המהותי של העתיד
״וְאָמַר רַבִּי אַבָּא: אֵין לְךָ קֵץ מְגוּלֶּה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר:״
בְּפֶרֶשׁ הַמִּקְרָא, רַבִּי אַבָּא מְצַיֵּן שֶׁאֵין סוֹף מְגוּלֶּה לַבְּשׂוֹרָה הַמְּבַשֶּׂרֶת עַל שִׁבְעוֹן וּפְרִיָּה. הוּא מְצַטֵּט אֶת הַנְּבִיאִים הַמְּבַטְּאִים שֶׁהָרֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲנִיקוּ עָנָף וּפְרִי לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל. הַמַּטְחָה הַזֹּאת מְבִיאָה תְּקִיפָה וּמְצִיאוּת אֵינִינִי עַד הַקֵּץ. מִקְבָּלָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְצַיֵּן גַּם הוּא שֶׁהַמַּעֲרָךְ הַזֶּה לְאֵין סוֹף. הוּא מְצִיעַ שֶׁהַמַּעֲרָךְ הַזֶּה מִתְבַּטֵּא בַּכֹּחַ הַשָּׁלֵם שֶׁיִּהְיֶה בָּעָתִיד. הוּא מְצַטֵּט שֶׁלִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם הַשָּׂכָר שֶׁל הָאָדָם וְהַשָּׂכָר שֶׁל הַבְּהֵמָה לֹא נִהְיָה, וְגַם לֹא הָיָה שָׁלוֹם מִן הַצָּר לַיּוֹצֵא וְלַבָּא. הַתּוֹדָעָה הַזֹּאת בַּמִּקְרָא מְבִיאָה אֶת הַמַּעֲרָךְ הַחָדָשׁ שֶׁבָּא לְבַטֵּל אֶת הַקֹּשִׁי וְאֶת הַמַּחְסוֹר.
סנהדרין צ״ח א:ג׳ ↗בעקבות המפרשים
הבטחת הַשֵּׁם לשינוי המציאות
״כי יפלא. בעיניהם החסד הגדול אשר אעשה להם:״
בפרק זה של ספר זכריה, הַשֵּׁם מבטיח לעם ישראל שתהיה תקווה גדולה לעתיד. הנביא מתאר מצב שבו ירושלים תחזור להיות עיר מלאה בחיים, שבה זקנים וילדים יושבים בבטחה ברחובות. זהו תיאור של שלום ושגשוג שיתקיימו בעתיד, גם אם כרגע הדברים נראים בלתי אפשריים. רש"י מסביר את הפסוק שבו נאמר שהדברים נראים נס, בכך שהחסד הגדול שהַשֵּׁם יעשה לעם יהיה כל כך מופלא, עד שהחכמים והענווים יתקשו להבין איך זה יקרה. לפי הפירוש, הפלא טמון בגודל החסד עצמו.
רש״י על זכריה 8:6:1 ↗הזהרה מפני שנאת חינם
״ואיש את רעת רעהו. הזהירם על שנאת חנם והיא שהחריבה בית המקדש שני:״
בפסוק זה מופיעה אזהרה חמורה מתוך רצף הדברים שנאמרו בזכריה. הַשֵּׁם מזהיר את העם לא לעשות מעשים רעים ולחשוב בלב רע אחד כלפי השני. הדגש כאן הוא על המניעה של רשע שנובע מתוך מחשבה ורצון פנימי המזיק לקשרים בין האנשים. רש"י מפרש את הפסוק ומסביר שהאזהרה היא מפני שנאת חנם. לפי פירושו, סוג זה של שנאה, שאין לו סיבה מוצדקת, הוא שהוביל לחורבן בית המקדש. כך הפירוש מדגיש את המשמעות ההיסטורית של השנאה חסרת הסיבה כגורם הרסני ומרכזי.
רש״י על זכריה 8:17:1 ↗הבטחת הַשֵּׁם לשינוי המציאות
״כה - אמר רבי יהודה הלוי: מ"כ כי ה"א התימה חסר כאילו כתוב הגם בעיני יפלא כמו אתה תעשה מלוכה על ישראל שהוא חסר ה"א״
בפרק שְׁמוֹנֶה בְּסֵפֶר זְכַרְיָה, הַשֵּׁם מַבְטִיחַ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. הַנְּבִיאִים מְתָאֲרִים עִיר שֶׁבָּהּ יִשְׁבוּ זְקֵנִים וּנְעָרִים בְּשֶׁלֶת, וְאֶל אֵלֶּה יַעֲמֹד הַשֵּׁם לְעֵד. זֶהוּ תְּהוּת שֶׁל בְּרָכָה וְשַׁלְוָה בְּעִיר הָעוֹד בְּמַצָּב קָשֶׁה. עַל הַפְּסוּק שֶׁל "בְּעֵינֵי יְפָלֶה", רַבִּי יְהוּדָה הַלְוִי מְסַבֵּר שֶׁהַכְּתִיב הַמַּעֲשֶׂה הַנִּפְלָא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַשֵּׁם יִהְיֶה מַפְלִיא גַּם בְּעֵינֵי הָעָם. הַאֲבְן עֶזְרָא מְסַבֵּל שֶׁהַכְּתִיב הַמַּדְגִּישׁ אֶת הַפֶּלֶא הַמְּיוּחָד שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ כַּמָּה שֶׁהַדָּבָר הוּא חֲסַר תַּעֲמֻדִים בְּמַבָּט הָאָדָם.
אבן עזרא על זכריה 8:6:1 ↗אמת בלב ובפה
״ואיש - הנה אסור לחשוב רע בלב, גם בפה להשבע בשקר.״
בפסוק זה מובא ההלכה המדגישה את החשיבות של יושרה פנימית וחיצונית. לפי אבן עזרא על זכריה, האיסור על מחשבות רעות ועל שבועות שווא אינו מתמקד רק במעשה, אלא גם בעולם הפנימי של האדם. האדם נדרש להימנע מרע בלב וגם מדיבור שקר המגיע מהפה. הפרשן מתמקד בחשיבותה של האמת המוחלטת. הוא מסביר שחשיבה רעה נחשבת כסוג של חטא שצריך להימנע ממנו, כדי שהאדם יהיה שלם ביושרתו. הגישה כאן מדגישה שמה שקורה בלב משפיע על מה שנאמר בפה, וכי אדם ישר צריך לשמור על כוונות נקיות ועל דיבור אמין.
אבן עזרא על זכריה 8:17:1 ↗