בשנה הרביעית למלכות דריווש המלך, דברי הַשֵּׁם הגיעו לזכריה, בחודש כסלו, בחודש התשיעי.
וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְדָרְיָ֖וֶשׁ הַמֶּ֑לֶךְ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֜ה אֶל־זְכַרְיָ֗ה בְּאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֥דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֖י בְּכִסְלֵֽו׃זכריה · פרק ז׳
שאלה על המשך הצום וקריאה לצדק
נציגי בבל שואלים את זכריה על המשך ימי הצום, והנביא מזכיר את הציווי על צדק ורחמים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה ז׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
שאלה על המשך הצום
הוא שלח את שר האוצר בית אל, יחד עם רגם המלך ואת אנשיו, כדי לשאול את דעת הַשֵּׁם.
וַיִּשְׁלַח֙ בֵּֽית־אֵ֔ל שַׂר־אֶ֕צֶר וְרֶ֥גֶם מֶ֖לֶךְ וַֽאֲנָשָׁ֑יו לְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃הם שאלו את הכהנים של בית הַשֵּׁם צבאות ואת הנביאים: האם צריך להמשיך להתעצב בחודש החמישי, כפי שעשיתי בשנים הרבות שחלפו?
לֵאמֹ֗ר אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁר֙ לְבֵית־יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹ֑ר הַֽאֶבְכֶּה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַחֲמִשִׁ֔י הִנָּזֵ֕ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי זֶ֖ה כַּמֶּ֥ה שָׁנִֽים׃ (פ)ואז דברי הַשֵּׁם צבאות הגיעו אליי ואמר:
וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃השאלה על כוונת הצום
תגיד לכל בני הארץ ולכהנים: כשצמתם וספדתם בחמישי ובשביעי, במשך שבעים שנה האם אתם צמתם בשבילי?
אֱמֹר֙ אֶל־כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר כִּֽי־צַמְתֶּ֨ם וְסָפ֜וֹד בַּחֲמִישִׁ֣י וּבַשְּׁבִיעִ֗י וְזֶה֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה הֲצ֥וֹם צַמְתֻּ֖נִי אָֽנִי׃וכשתאכלו וכשתשתו, האם לא רק אתם האוכלים והשותים?
וְכִ֥י תֹאכְל֖וּ וְכִ֣י תִשְׁתּ֑וּ הֲל֤וֹא אַתֶּם֙ הָאֹ֣כְלִ֔ים וְאַתֶּ֖ם הַשֹּׁתִֽים׃האם לא היינו צריכים לשמוע את הדברים ששליח ה' קרא דרך הנביאים הראשונים, כשהירושלים הייתה יושבת בשלווה וערי סביבתה והנגב והשפלה היו יושבים בשלווה?
הֲל֣וֹא אֶת־הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א יְהוָה֙ בְּיַד֙ הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֔ים בִּהְי֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יֹשֶׁ֣בֶת וּשְׁלֵוָ֔ה וְעָרֶ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ וְהַנֶּ֥גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֖ה יֹשֵֽׁב׃ (פ)ואז הגיע דברי ה' אל זכריה ואמר:
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְכַרְיָ֖ה לֵאמֹֽר׃קריאה לצדק וסירוב לשמוע
כך אמר הַשֵּׁם צבאות: תדיינו בצדק, ותעשו חסד ורחמים, כל אחד עם אחיו.
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ שְׁפֹ֔טוּ וְחֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים עֲשׂ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ואל תעשו עוול לאלמנה, ליתום, לזר או לעני, ואל תרעו את אחיכם בלבכם.
וְאַלְמָנָ֧ה וְיָת֛וֹם גֵּ֥ר וְעָנִ֖י אַֽל־תַּעֲשֹׁ֑קוּ וְרָעַת֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אַֽל־תַּחְשְׁב֖וּ בִּלְבַבְכֶֽם׃אבל הם סירבו להקשיב, הם הפכו עורף והרגשו את אוזניהם כדי לא לשמוע.
וַיְמָאֲנ֣וּ לְהַקְשִׁ֔יב וַיִּתְּנ֥וּ כָתֵ֖ף סֹרָ֑רֶת וְאָזְנֵיהֶ֖ם הִכְבִּ֥ידוּ מִשְּׁמֽוֹעַ׃הם הפכו את לבם כסלע קשה כדי לא לשמוע את התורה ואת הדברים ששלח הַשֵּׁם צבאות באמצעות רוחו דרך הנביאים הראשונים, וזה גרם לכעס גדול מצד הַשֵּׁם צבאות.
וְלִבָּ֞ם שָׂ֣מוּ שָׁמִ֗יר מִ֠שְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָ֤ה וְאֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בְּרוּח֔וֹ בְּיַ֖ד הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף גָּד֔וֹל מֵאֵ֖ת יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃השלכות אי-הקשבה
כשהם קראו ולא הקשיבו, כך גם אני אקרא ולא אקשיב, אמר הַשֵׁם צבאות.
וַיְהִ֥י כַאֲשֶׁר־קָרָ֖א וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ כֵּ֤ן יִקְרְאוּ֙ וְלֹ֣א אֶשְׁמָ֔ע אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ואני ארדוף אחריהם בכל העמים שלא הכירו אותם, והארץ תהיה שממה כשהם יעברו וכשהם יחזרו, והפכו את ארץ החמד לעיריה שחרבות.
וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְהָאָ֙רֶץ֙ נָשַׁ֣מָּה אַֽחֲרֵיהֶ֔ם מֵֽעֹבֵ֖ר וּמִשָּׁ֑ב וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶֽרֶץ־חֶמְדָּ֖ה לְשַׁמָּֽה׃ (פ)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
שאלה על המשך הצום
וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְדָרְיָ֖וֶשׁ הַמֶּ֑לֶךְ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֜ה אֶל־זְכַרְיָ֗ה בְּאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֥דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֖י בְּכִסְלֵֽו׃
וַיִּשְׁלַח֙ בֵּֽית־אֵ֔ל שַׂר־אֶ֕צֶר וְרֶ֥גֶם מֶ֖לֶךְ וַֽאֲנָשָׁ֑יו לְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃
לֵאמֹ֗ר אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁר֙ לְבֵית־יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹ֑ר הַֽאֶבְכֶּה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַחֲמִשִׁ֔י הִנָּזֵ֕ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי זֶ֖ה כַּמֶּ֥ה שָׁנִֽים׃ (פ)
וַיְהִ֛י דְּבַר־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
השאלה על כוונת הצום
אֱמֹר֙ אֶל־כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר כִּֽי־צַמְתֶּ֨ם וְסָפ֜וֹד בַּחֲמִישִׁ֣י וּבַשְּׁבִיעִ֗י וְזֶה֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה הֲצ֥וֹם צַמְתֻּ֖נִי אָֽנִי׃
וְכִ֥י תֹאכְל֖וּ וְכִ֣י תִשְׁתּ֑וּ הֲל֤וֹא אַתֶּם֙ הָאֹ֣כְלִ֔ים וְאַתֶּ֖ם הַשֹּׁתִֽים׃
הֲל֣וֹא אֶת־הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א יְהוָה֙ בְּיַד֙ הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֔ים בִּהְי֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יֹשֶׁ֣בֶת וּשְׁלֵוָ֔ה וְעָרֶ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ וְהַנֶּ֥גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֖ה יֹשֵֽׁב׃ (פ)
וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְכַרְיָ֖ה לֵאמֹֽר׃
קריאה לצדק וסירוב לשמוע
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ שְׁפֹ֔טוּ וְחֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים עֲשׂ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃
וְאַלְמָנָ֧ה וְיָת֛וֹם גֵּ֥ר וְעָנִ֖י אַֽל־תַּעֲשֹׁ֑קוּ וְרָעַת֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אַֽל־תַּחְשְׁב֖וּ בִּלְבַבְכֶֽם׃
וַיְמָאֲנ֣וּ לְהַקְשִׁ֔יב וַיִּתְּנ֥וּ כָתֵ֖ף סֹרָ֑רֶת וְאָזְנֵיהֶ֖ם הִכְבִּ֥ידוּ מִשְּׁמֽוֹעַ׃
וְלִבָּ֞ם שָׂ֣מוּ שָׁמִ֗יר מִ֠שְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָ֤ה וְאֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בְּרוּח֔וֹ בְּיַ֖ד הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף גָּד֔וֹל מֵאֵ֖ת יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
השלכות אי-הקשבה
וַיְהִ֥י כַאֲשֶׁר־קָרָ֖א וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ כֵּ֤ן יִקְרְאוּ֙ וְלֹ֣א אֶשְׁמָ֔ע אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְהָאָ֙רֶץ֙ נָשַׁ֣מָּה אַֽחֲרֵיהֶ֔ם מֵֽעֹבֵ֖ר וּמִשָּׁ֑ב וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶֽרֶץ־חֶמְדָּ֖ה לְשַׁמָּֽה׃ (פ)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע עוסק בשינוי המעמד של ימי הצום לאחר החזרת השבויים ובתשובה על כוונת הלב.
שאלה על המשך הצום
בשנה הרביעית למלכות דריווש, נשלחו אנשי בית אל לשאול את הכהנים ואת הנביאים האם עליהם להמשיך בצום בחודש החמישי כפי שנהגו שנים רבות. התשובה לשאלה זו מגיעה מפי הַשֵּׁם צבאות אל הנביא זכריה.
השאלה על כוונת הצום
הנביא זכריה מעביר מסר המטיל ספק במטרת הצמים שהתקיימו במשך שבעים שנה. הוא שואל אם הצמים נעשו עבור עצמם בלבד, ומזכיר כי הדבר הנכון היה להקשיב לדברי הנביאים הראשונים בעת שהארץ הייתה יציבה ובשלווה.
קריאה לצדק וסירוב לשמוע
הפסוקים מציגים דרישה אלוהית למשפט אמת, חסד ורחמים כלפי חלשים, ומתארים את התגובה השלילית של העם. בני ישראל סירבו להקשיב לנביאים הקודמים, הפכו עורף וקשחו את לבם, דבר שעורר כעס גדול מצד הַשֵּׁם צבאות.
השלכות אי-הקשבה
פסוקים אלו מתארים את התגובה האלוקית על אי-הקשבת העם לקריאות הנביאים. הַשֵּׁם מצהיר כי כפי שהם לא הקשיבו, כך הוא לא יקשיב לבקשותיהם. כתוצאה מכך, העם יירדף על ידי אויבים בערבוב עמים, והארץ המובטחת תהפוך לשממה וחרבות.
הקטע מסתיים בתיאור ההשלכות של סירוב להקשיב לקול הנביאים.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
מקורות התאריכים בטקסט
״רַב כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא: ״בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּכִסְלֵו״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר מֵהָכָא: ״וַיִּקָּרְאוּ סוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן״. רַב״
הטקסט מביא דברי אמוראים שונים המשתמשים בפסוקים או בפרטים כדי להגדיר זמנים ומועדים שונים. רב כהנא ורב אחה בר יעקב מביאים מקורות לקביעת תאריכים בחודשי השנה, כמו החודש התשיעי בכסלו או החודש השלישי בסיון. רב אשר מפרש את המושג פוּר כגורל שהופל לפני המן, ומזהה את חודש אדר כחודש שבו זה קרה. הפרשנות כאן מתמקדת בשיטת הדרש המקשרת בין מילים בטקסט לבין לוח השנה. המפרשים מנסים להבין את התקופות ההיסטורית דרך ניתוח המונחים המופיעים במקורות. יש כאן ניסיון לאחד את המועדים השונים בתוך רצף אחד של זמן, תוך שימוש בראיות מתוך הדברים שנאמרו.
ראש השנה ז׳ א:ט׳ ↗הצדק כבסיס לעולם ולעם ישראל
״דבר אחר: ואלה המשפטים, הה"ד (תהלים עב): לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו' ידין עמך בצדק. ר' אומר: כשם שהזהיר הקב"ה על הדברות, כך הזהיר״
בפרשת שמות רבה מוסבר מדוע ה' שים דגש כה רב על המשפט והצדק. המפרש מסביר שהעולם כולו נשען על המשפט, שכן ביושר נבנית הארץ, נגאל ציון וגדלים הצדיקים. הדבר נובע מהקשר העמוק שבין ה' לעמו, שבו ה' משגיח על ישראל כעל בבת עין. כשהם פועלים בחוסר צדק, הם חוטאים בצווי ה' שקובע את סדר העולם. הפרשה משתמשת במשל על מלך שמזהיר את בנו, אך הבן אינו שומר על גבולותיו וגורם למלך כעס. כך גם ה' גזר את העבדות במצרים כדי להעמיד את העם בבדיקה, אך ישראל התנהגו בקושי ובעזות נפש. לכן הנביא זכריה מזהיר את העם: עליכם לשפוט באמת ובצדק, ולהגן על החלשים ביותר, כמו האלמנה, היתום, הזר והעני, כדי שלא יבוא עונש כפי שקרה למצרים.
שמות רבה ל׳:ט״ו ↗בעקבות המפרשים
השאלה על הצום והמניע האמיתי
״הנזר. לפרוש מן התענוג כאשר עשיתי זה שבעים שנה אין נזירה בכל מקום אלא פרישות:״
בפרק זה של ספר זכריה, נשלחים שליחים מאנשי בית בלש לשאול את העם אם הם צריכים להמשיך לצום ולבכה במועדים מסוימים, כפי שעשו בשבעים השנה האחרונות. השאלה נוגעת למנהגים שהשתרשו בלב העם במהלך הגלות והחורבן, והאם המנהגים הללו עדיין רלוונטיים לאחר בניין בית המקדש. רש"י מפרש את המילה "נזירה" בהקשר זה. הוא מסביר שהכוונה אינה רק להימנע מאכילה מסוימת, אלא לפרישה והתרחקות מהעונג והתענוג. לפי גישת רש"י, המושג מתאר מצב של התנתקות מההנאות הגשמיות כחלק מתהליך של התכנסות פנימית ושינוי המעמד מכיסופים לעבר התעלות.
רש״י על זכריה 7:3:1 ↗הלב הקשה והתעוררות המצפון
״שמו שמיר. תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת:״
בפרק ז של ספר זכריה, נשאלת שאלה על המשך המנהגים שהנהיגו בני ישראל בתקופה של גלות. השאלה היא האם יש להמשיך בצום יום העשירי לחודש, שהיה יום אבל על חורבן בית המקדש. התשובה שמתקבלת מראה שבור הלב אינו מהות המצווה, אלא הכוונה הפנימית של האדם. רש"י, בפירושו על פסוק יב, מסביר את עוצמת הקשיים שהלב יכול להגיע אליהם. הוא משתמש בדימוי של שמיר, תולעת חזקה מאוד שיכולה לסדוק אבן קשה, כדי לתאר לב שהפך לקשיח וחסר רגישות. הפירוש מדגיש שהבעיה אינה רק במעשה החיצוני, אלא בשינוי המוסרי והרוחני של הלב.
רש״י על זכריה 7:12:1 ↗השאלה על הצום ותשובת הנביא
״הנזר - שינזרו מכל מעדנים ומאכל, רק יבכו והנה הכהנים לא ידעו להשיב, כי אין זה הצום כתוב בתורה, רק הם קבלו עליהם בראותם חרבן״
בפרק זה מספר זכריה מופיעה שאלה מנציגי בית אל ומגיב מתוכם. הם שאלו לגבי המשך הצמים שקיימו בשנות חורבן בית המקדש הראשון. הם רצו לדעת אם ימשיכו להתאבל בחמישה חודשים אלו. אבן עזרא מסביר שהצמים הללו לא היו מצווה כתובה בתורה, אלא מסורת שהם אימצו בעצמם מתוך צער על החורבן. הנביא בתגובה שלו מדגיש את החשיבות של צדקת המשפט והחמלה, ולא רק של קיום טקסים וצומות.
אבן עזרא על זכריה 7:3:2 ↗עורף קשה וסירוב לשמוע
״כתף סוררת - כמו: קשה עורף ואפילו לשמוע לא אבו.״
בפרק שבע לנביא זכריה, מופיע תיאור של אנשים שהפכו את כתפם למורדת. הם התקשו להקשיב וסירבו לקבל את דברי ה’שם. לפי אבן עזרא על זכריה, הביטוי כתף סוררת מתאר מצב של עורף קשה, שבו האדם אפילו לא מוכן לשמוע את הדברים הנאמרים לו. הטקסט מתאר התנהגות של התנגדות פנימית וחיצונית. החוסר ברצון להקשיב הופך למחסום שמונע קבלת מסרים. ההסבר מפרש את הדימוי הפיזי של הכתף כסמל לעקשנות נפשית וסירוב לערוך שינוי בהתנהגות.
אבן עזרא על זכריה 7:11:2 ↗