ובחזרתי, הרמתי את עיניי וראיתי ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, שהם הר נחושת.
וָאָשֻׁ֗ב וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ וָֽאֶרְאֶ֔ה וְהִנֵּ֨ה אַרְבַּ֤ע מַרְכָּבוֹת֙ יֹֽצְא֔וֹת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הֶֽהָרִ֑ים וְהֶהָרִ֖ים הָרֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃זכריה · פרק ו׳
ארבע המרכבות והכתר לכֹּהֵן הַגָּדוֹל
חזיון ארבע המרכבות היוצאות מבין שני הרים נחושת, הודעת ארבע הרוחות והכתר לנביא הצמח.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה ו׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
ארבע המרכבות
במרכבה הראשונה היו סוסים אדומים, ובמרכבה השנייה היו סוסים שחורים.
בַּמֶּרְכָּבָ֥ה הָרִֽאשֹׁנָ֖ה סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֑ים וּבַמֶּרְכָּבָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סוּסִ֥ים שְׁחֹרִֽים׃במרכבה השלישית היו סוסים לבנים, ובמרכבה הרביעית היו סוסים כהים וגיבורים.
וּבַמֶּרְכָּבָ֥ה הַשְּׁלִשִׁ֖ית סוּסִ֣ים לְבָנִ֑ים וּבַמֶּרְכָּבָה֙ הָרְבִעִ֔ית סוּסִ֥ים בְּרֻדִּ֖ים אֲמֻצִּֽים׃ואז שאלתי את המלאך שעמד מדבר איתי: מה אלו, אדוני?
וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃אַרְבַּע הָרוּחוֹת הַיּוֹצְאוֹת
הַמַּלְאָךְ עֵנָה לִי וְאָמַר: אֵלֶּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם הַיּוֹצְאוֹת לְהִתְיַצֵּב מוּל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ.
וַיַּ֥עַן הַמַּלְאָ֖ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑י אֵ֗לֶּה אַרְבַּע֙ רֻח֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם יוֹצְא֕וֹת מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים שֶׁבָּהֶם יוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן, וְהַלְבָנִים יוֹצְאִים אַחֲרֵיהֶם, וְהַבְּרוּדִים יוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ תֵּימָן.
אֲשֶׁר־בָּ֞הּ הַסּוּסִ֣ים הַשְּׁחֹרִ֗ים יֹֽצְאִים֙ אֶל־אֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְהַלְּבָנִ֔ים יָצְא֖וּ אֶל־אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְהַ֨בְּרֻדִּ֔ים יָצְא֖וּ אֶל־אֶ֥רֶץ הַתֵּימָֽן׃וְהָעֲצִים יָצְאוּ וְרָצוּ לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶל, וַהוא אָמַר לָהֶם: לְכוּ, הִתְהַלְּכוּ בָּאָרֶץ, וְהֵם הָלְכוּ בָּאָרֶץ.
וְהָאֲמֻצִּ֣ים יָצְא֗וּ וַיְבַקְשׁוּ֙ לָלֶ֙כֶת֙ לְהִתְהַלֵּ֣ך בָּאָ֔רֶץ וַיֹּ֕אמֶר לְכ֖וּ הִתְהַלְּכ֣וּ בָאָ֑רֶץ וַתִּתְהַלַּ֖כְנָה בָּאָֽרֶץ׃הוּא קִרְאָנִי וְדִבֶּר אֵלַי וְאָמַר: רְאֵה, אֵלֶּה הַיּוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן הֵנִיחוּ אֶת הָרוּחַ שֶׁלִּי בְּאֶרֶץ צָפוֹן.
וַיַּזְעֵ֣ק אֹתִ֔י וַיְדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י לֵאמֹ֑ר רְאֵ֗ה הַיּֽוֹצְאִים֙ אֶל־אֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן הֵנִ֥יחוּ אֶת־רוּחִ֖י בְּאֶ֥רֶץ צָפֽוֹן׃ (ס)הַעֲטָרָה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּנְבִיאַת הַצֶּמַח
דבר ה׳ הגיע אליי ואמר:
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃קח מהגלים, מחלדאי, מטוביה ומJedaya, ובאת באותו היום לבית יֹשִׁיָּה בן צְפַנְיָה, אלו שבאו מבבל.
לָק֙וֹחַ֙ מֵאֵ֣ת הַגּוֹלָ֔ה מֵחֶלְדַּ֕י וּמֵאֵ֥ת טוֹבִיָּ֖ה וּמֵאֵ֣ת יְדַֽעְיָ֑ה וּבָאתָ֤ אַתָּה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וּבָ֗אתָ בֵּ֚ית יֹאשִׁיָּ֣ה בֶן־צְפַנְיָ֔ה אֲשֶׁר־בָּ֖אוּ מִבָּבֶֽל׃וקח כסף וזהב ועשה ממנו עטרה, ושים על ראשו של יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול.
וְלָקַחְתָּ֥ כֶֽסֶף־וְזָהָ֖ב וְעָשִׂ֣יתָ עֲטָר֑וֹת וְשַׂמְתָּ֗ בְּרֹ֛אשׁ יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּדֽוֹל׃ואמר לו: כך אומר ה׳ צבאות: הנה אדם ששמו צמח, ומתחתיו יצמח, והוא יבנה את בית ה׳.
וְאָמַרְתָּ֤ אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִנֵּה־אִ֞ישׁ צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח וּבָנָ֖ה אֶת־הֵיכַ֥ל יְהוָֽהּ׃בְּנִיאַת הַבַּיִת וְהַמַּמְלָכוּת
הוּא יִבְנֶה אֶת בֵּית הַשֵּׁם, הוּא יִשָּׂא כָּבוֹד וְיֵשֵׁב עַל כִּסֵּאוֹ וְיִמְשֹׁל, וְהוּא יִהְיֶה כֹּהֵן עַל הַכִּסֵּא הַזֶּה, וְהָיָה עֲצָה שֶׁל שָׁלוֹם בֵּין שְׁנֵיהֶם.
וְ֠הוּא יִבְנֶ֞ה אֶת־הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וְהֽוּא־יִשָּׂ֣א ה֔וֹד וְיָשַׁ֥ב וּמָשַׁ֖ל עַל־כִּסְא֑וֹ וְהָיָ֤ה כֹהֵן֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַעֲצַ֣ת שָׁל֔וֹם תִּהְיֶ֖ה בֵּ֥ין שְׁנֵיהֶֽם׃וְהָעֲטָרוֹת הָיוּ לְחֶלֶם, לְטוֹבִיָּה, לְיִדְעָיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה, כְּזִכָּרוֹן בְּבֵית הַשֵּׁם.
וְהָעֲטָרֹ֗ת תִּֽהְיֶה֙ לְחֵ֙לֶם֙ וּלְטוֹבִיָּ֣ה וְלִידַֽעְיָ֔ה וּלְחֵ֖ן בֶּן־צְפַנְיָ֑ה לְזִכָּר֖וֹן בְּהֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃וְרָחוֹקִים יָבֹאוּ וְיִבְנוּ אֶת בֵּית הַשֵּׁם, וְתֵדְעוּ כִּי הַשֵּׁם צְבָאוֹת שְׁלָח לִי אֲלֵיכֶם. וְהָיָה אִם תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשֵּׁם אֱלֹהֵיכֶם.
וּרְחוֹקִ֣ים ׀ יָבֹ֗אוּ וּבָנוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה וִידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
ארבע המרכבות
וָאָשֻׁ֗ב וָאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ וָֽאֶרְאֶ֔ה וְהִנֵּ֨ה אַרְבַּ֤ע מַרְכָּבוֹת֙ יֹֽצְא֔וֹת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הֶֽהָרִ֑ים וְהֶהָרִ֖ים הָרֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃
בַּמֶּרְכָּבָ֥ה הָרִֽאשֹׁנָ֖ה סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֑ים וּבַמֶּרְכָּבָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סוּסִ֥ים שְׁחֹרִֽים׃
וּבַמֶּרְכָּבָ֥ה הַשְּׁלִשִׁ֖ית סוּסִ֣ים לְבָנִ֑ים וּבַמֶּרְכָּבָה֙ הָרְבִעִ֔ית סוּסִ֥ים בְּרֻדִּ֖ים אֲמֻצִּֽים׃
וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃
אַרְבַּע הָרוּחוֹת הַיּוֹצְאוֹת
וַיַּ֥עַן הַמַּלְאָ֖ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑י אֵ֗לֶּה אַרְבַּע֙ רֻח֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם יוֹצְא֕וֹת מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃
אֲשֶׁר־בָּ֞הּ הַסּוּסִ֣ים הַשְּׁחֹרִ֗ים יֹֽצְאִים֙ אֶל־אֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְהַלְּבָנִ֔ים יָצְא֖וּ אֶל־אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְהַ֨בְּרֻדִּ֔ים יָצְא֖וּ אֶל־אֶ֥רֶץ הַתֵּימָֽן׃
וְהָאֲמֻצִּ֣ים יָצְא֗וּ וַיְבַקְשׁוּ֙ לָלֶ֙כֶת֙ לְהִתְהַלֵּ֣ך בָּאָ֔רֶץ וַיֹּ֕אמֶר לְכ֖וּ הִתְהַלְּכ֣וּ בָאָ֑רֶץ וַתִּתְהַלַּ֖כְנָה בָּאָֽרֶץ׃
וַיַּזְעֵ֣ק אֹתִ֔י וַיְדַבֵּ֥ר אֵלַ֖י לֵאמֹ֑ר רְאֵ֗ה הַיּֽוֹצְאִים֙ אֶל־אֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן הֵנִ֥יחוּ אֶת־רוּחִ֖י בְּאֶ֥רֶץ צָפֽוֹן׃ (ס)
הַעֲטָרָה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּנְבִיאַת הַצֶּמַח
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
לָק֙וֹחַ֙ מֵאֵ֣ת הַגּוֹלָ֔ה מֵחֶלְדַּ֕י וּמֵאֵ֥ת טוֹבִיָּ֖ה וּמֵאֵ֣ת יְדַֽעְיָ֑ה וּבָאתָ֤ אַתָּה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וּבָ֗אתָ בֵּ֚ית יֹאשִׁיָּ֣ה בֶן־צְפַנְיָ֔ה אֲשֶׁר־בָּ֖אוּ מִבָּבֶֽל׃
וְלָקַחְתָּ֥ כֶֽסֶף־וְזָהָ֖ב וְעָשִׂ֣יתָ עֲטָר֑וֹת וְשַׂמְתָּ֗ בְּרֹ֛אשׁ יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּדֽוֹל׃
וְאָמַרְתָּ֤ אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִנֵּה־אִ֞ישׁ צֶ֤מַח שְׁמוֹ֙ וּמִתַּחְתָּ֣יו יִצְמָ֔ח וּבָנָ֖ה אֶת־הֵיכַ֥ל יְהוָֽהּ׃
בְּנִיאַת הַבַּיִת וְהַמַּמְלָכוּת
וְ֠הוּא יִבְנֶ֞ה אֶת־הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ וְהֽוּא־יִשָּׂ֣א ה֔וֹד וְיָשַׁ֥ב וּמָשַׁ֖ל עַל־כִּסְא֑וֹ וְהָיָ֤ה כֹהֵן֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַעֲצַ֣ת שָׁל֔וֹם תִּהְיֶ֖ה בֵּ֥ין שְׁנֵיהֶֽם׃
וְהָעֲטָרֹ֗ת תִּֽהְיֶה֙ לְחֵ֙לֶם֙ וּלְטוֹבִיָּ֣ה וְלִידַֽעְיָ֔ה וּלְחֵ֖ן בֶּן־צְפַנְיָ֑ה לְזִכָּר֖וֹן בְּהֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃
וּרְחוֹקִ֣ים ׀ יָבֹ֗אוּ וּבָנוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה וִידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפסוקים מתארים חזיון של ארבע מרכבות וכתר כהונה.
ארבע המרכבות
חזון המרכבות היוצאות מבין שני הרי הנחושת. החזון מתאר ארבע מרכבות עם סוסים בצבעים שונים: אדומים, שחורים, לבנים וכהים ועזים, וסיום בשאלת הנביא את המלאך על זהותם.
אַרְבַּע הָרוּחוֹת הַיּוֹצְאוֹת
חֲזוֹת אַרְבַּע הָרוּחוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הַשָּׁמַיִם. הַמַּלְאָךְ מַסְבֵּר לִזְכַרְיָה שֶׁאַרְבַּע הָרוּחוֹת יוֹצְאוֹת לִמְשֹׁל בָּאָרֶץ. הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים, הַלְבָנִים וְהַבְּרוּדִים יוֹצְאִים לַכִּוּוּן הַצָּפוֹן וְלָתֵימָן, וְהַרוּחוֹת הַצָּפוֹנִיּוֹת הֵנִיחוּ אֶת הָרוּחַ בְּאֶרֶץ צָפוֹן.
הַעֲטָרָה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּנְבִיאַת הַצֶּמַח
הַנְּבִיאָה מְצַוָּה לָקַחַת מֵאֵת הַגּוֹלִים בְּבָבֶל כֶּסֶף וְזָהָב כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עֲטָרָה לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יֵשׁוּעַ. הַמַּעֲשֶׂה מְלַוֶּה בְּהַבְטָחָה עַל בֹּא עָתִיד בִּשְׁמוֹ "צֶמַח", שֶׁיִּבְנֶה אֶת הַהֵיכָל.
בְּנִיאַת הַבַּיִת וְהַמַּמְלָכוּת
הַפֶּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַבְּנִיָּה הָעֲתידָה שֶׁל בֵּית הַשֵּׁם, שֶׁבָּהּ יִתְקַיְּמוּ מַמְשָׁל וְכֹהֲנוּת בְּאַחְדָּוּת וּבְשָׁלוֹם. הַכְּבוֹד יִתְבָּטֵּא בְּעַטְרֹת זִכָּר לַמַּעֲמָדוֹת הַשּׁוֹנִים, וְרָחוֹקִים יַעֲזְרוּ בַּבְּנִיָּה, כְּכָךְ כִּי הַנְּבִיאָה מְדַבֶּרֶת מִשְּׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, בְּעָל מוּל שְׁמִיעַת קוֹלוֹ.
החזיון מפרט את תפקידו של הצמח ואת בניית המקדש.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
ההרים שבחז"ל: פרשנות למעבר מעל ההרים
״דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, הדא הוא דכתיב ( שיר ב, ח): קול דודי הנה זה בא. כשהלך משה ואמר לישראל, כך״
בְּפֶרֶשֶׁת שְׁמוֹת רַבָּה, הַמְּבַשֵּׂרֶת אֶת הַמִּקְרָא, מְסֻבָּלִים כַּמְּאוֹרַע לָקַח הַפֵּרוּשִׁים הַשּׁוֹנִים עַל הַמִּשְׁאָה הַמְּתַאֶָת בְּשִׁיר הַשִּׁיר: "מַדְלֵג עַל הֶהָרִים". רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נַחְמִיָּה מְסַבִּים אֶת הַהָרִים לְמַשְׁמָע עַל אֲבוֹתֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ עַל הַזְּקֵנִים, כְּדֵי לְהַדְגִּישׁ שֶׁהַגְּאוּלָה מִתְקַיֶּמֶת בִּזְכוּת מַעֲשֵׂיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְהַמָּסוֹרָה. בְּנֶגֶד הַכֹּל, רַבִּי אֶלְעָזָר מְפֵרֵשׁ אֶת הַהָרִים כְּעוֹבְדֵי הַכּוֹכָבִים, כְּמַטְרָה הַקְשָׁרָה לְחַזְּוֹן זְכַרְיָה עַל אַרְבַּע הַמַּרְכָּבוֹת. הַמַּעֲמָד הַקְּרָטִי מַצִּיעַ תּוֹכְנָה אֶחָה: הַהָרִים הֵם סִמְבּוֹלִים לְכֹחַ, לַמָּסוֹרֶת אוֹ לַטֹּב וְהָרַע, תַּקִיף כְּכֹחַ הַמְּשַׁנֶּה אֶת הַקְּרִיאָה הַמִּקְרָאִית.
שמות רבה ט״ו:ד׳ ↗הַמַּרְכָּבוֹת וְהַמְּלָכִים
״דבר אחר ותאכל ארץ ויבולה, זה העולם ומלאו, ותלהט מוסדי הרים אלו ארבע מלכיות ואומר (זכריה ו א) והנה ארבע מרכבות וגו' סליק פיסקא״
בַּפֶּסַק הַשְּנִי, זְכַרְיָה רוֹאֶה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶרְבִּים שֶׁל בַּרְזֶל. הַמַּרְכָּבוֹת הָאֵלוֹת מְתַאֲרִים אֶת הַכּוֹחוֹשׁ הָעוֹלְמִי שֶׁמְּשַׁטֵּף אֶת הָעוֹלָם. הַסִּפּוּר מְתָאֵר כְּבָר אֶת הַמַּרְכָּבוֹת כְּכּוֹחוֹת שֶׁמְּשַׁטְּפִים אֶת הָאָרֶץ. הַסִּפְרִי מְפַרֵשׁ אֶת הַמַּרְכָּבוֹת כְּאַרְבַּע מְלָכִיוֹת שֶׁמְּשַׁטְּפוֹת אֶת הָעוֹלָם. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַמַּרְכָּבוֹת הֵן מְצַוְּרוֹת וְעַזּוֹת כֹּחַ, וְהַמַּטּוֹת שֶׁלָּהֶן מְבַטְּשׁוֹת אֶת הֶרְבֵּי הָעוֹלָם. הַסִּפְרִי מְחַבֵּר אֶת הַחָזוֹן מֵעֶת הַתּוֹרָה אֶל הַמַּרְכָּבוֹת שֶׁל זְכַרְיָה.
ספרי דברים ש״כ:י״ג ↗בעקבות המפרשים
ארבעת המרכבות והמשימה של יהושע
״לבנים. להרכיב את פרס שבנה את הבית:״
בפסוק הזה מופיע חלק מחזון ארבעת המרכבות שצמח זכריה. המרכבות יוצאות מבין שני הרעות ממתכת, שהן כלי לתיאור כוח ומהירות. המשימה של המרכבות הללו היא לעבור על כל הארץ ולבצע את רצון הַשֵּׁם. רש"י מפרש את המעשה של בניית הבית דרך המרכבות הללו. הוא מסביר שהמרכבות נועדו להשלים את המשימה של בניית בית המקדש בפרס. לפי פסיקתו, המרכבות עוזרות להרכיב ולהשלים את המבנה שנועד להוות בית לה'.
רש״י על זכריה 6:3:1 ↗הצמיחה של המלוכה
״ומתחתיו יצמח. מזרע המלוכה:״
בפסוק הזה זכריה מתאר חזון על אדם שנקרא "הצמח". לפי רש"י, האדם הזה מייצג את שושלת המלוכה. הוא צומח מתוך המקור הזה וממשיך את המסורת של המלכים. הפרשנות של רש"י מתמקדת בשורש המלכותי של הדמות. הוא מסביר שהצמיחה נובעת מזרע המלוכה, מה שמדגיש את ההמשכיות של השלטון והתפקיד של הַשֵּׁם בבניית המבנה הזה.
רש״י על זכריה 6:12:2 ↗חַשְׁכּוֹן הַמַּרְכָּבָה הָרְבִיעִי
״ואען - גם זאת המראה היתה בעוד המלאך עומד.״
בַּחֲזֹאתֵנוּ בַּמַּרְכָּבֹת, הַמַּלְאָךְ הִמְשִׁיךְ וְהִראָה לָנוּ גַּם אֶת הַמַּרְכָּבָה הָרְבִיעִי. הַמַּרְכָּבָה הַזֹּאת הָיְתָה שְׁבָרִים שֶׁל מַרְכָּבֹת שֶׁבָּאוּ אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁם. הַמַּרְכָּבָה הָאַחַת הָיְתָה מַרְכֶּבֶת כֶּסֶף, וְהַשְּׁנִיּה הָיְתָה מַרְכֶּבֶת נְחֹשֶׁת. הָרַב אֶבֶן עֶזְרָא מַסְבִּיר שֶׁהַמַּרְכָּבָה הָאַחַת הָיְתָה מַרְכֶּבֶת כֶּסֶף, וְגַם הַמַּרְכָּבָה הַזֹּאת הוֹסְפָה לַמַּרְאֶה כְּשֶׁהַמַּלְאָךְ עָמַד וְהִמְשִׁיךְ לְהַבִּיט. הַמַּרְאֶה מַתְחִיל בְּחַשְׁכּוֹן הַמַּרְכָּבֹת וּמְתָאֵר אֶת הַמַּרְכָּבֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת בַּשָּׁמַיִם, כְּשֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן מְבִיאָה אֶת הַמַּרְכָּבָה שֶׁלְּפָנֶיהָ.
אבן עזרא על זכריה 6:4:1 ↗הכתר והכהן
״ולקחת כסף וזהב - שיביאו נדבה לבית השם ועשה מהם עטרות ושים אותם בראש יהושע כאשר הושם העטרה על ראש המלך, וככה אומר והיה כהן״
בפסוק זה, אנו רואים את הפעולה של לקיחת הכסף והזהב. אבן עזרא מסביר שהכסף והזהב הללו נועדו לתרומה עבור בית הַשֵּׁם. מהתרומה הזו יכינו עטרות, ואת העטרות הללו ישים על ראשו של יהושע, כפי שהוכתב בעת הכתרת המלך. המטרה היא להראות את המעמד המיוחד של יהושע בראש הכהונה. הפרשן מציין גם שהחזון שזכריה ראה, כולל ההתעוררות על ידי המלאך, הוא חלק מדרכי הנבואה. הוא לא טוען שזה קרה רק בעבר, אלא מתאר את מהות החוויה הנבואית שזכריה עבר בתוך החזון.
אבן עזרא על זכריה 6:11:1 ↗