ובחזרתי, הרמתי את עיניי וראיתי, והנה מגילה עפה.
וָאָשׁ֕וּב וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֖י וָֽאֶרְאֶ֑ה וְהִנֵּ֖ה מְגִלָּ֥ה עָפָֽה׃זכריה · פרק ה׳
חזון המגילה העפה, האֵיפָה ואישה הרשע, ושתי הנשים
חזון על מגילה עפה המבשרת על חורבן, ועל אישה הרשע שנלקחת אל ארץ שמימה.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה ה׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
חזון המגילה העפה
והוא אמר לי: מה אתה רואה? ואמרתי: אני רואה מגילה עפה, שאורכה עשרים אמה ורוחבה עשר אמות.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ מְגִלָּ֣ה עָפָ֔ה אָרְכָּהּ֙ עֶשְׂרִ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה וְרָחְבָּ֖הּ עֶ֥שֶׂר בָּאַמָּֽה׃והוא אמר לי: זו הארע רעה שיוצאת על פני כל הארץ, כי כל הגונב ממנה כך י purged (י清理/יסולק) וכל הנשבע שקר ממנה כך יסולק.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֹ֚את הָֽאָלָ֔ה הַיּוֹצֵ֖את עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י כָל־הַגֹּנֵ֗ב מִזֶּה֙ כָּמ֣וֹהָ נִקָּ֔ה וְכָל־הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע מִזֶּ֖ה כָּמ֥וֹהָ נִקָּֽה׃על המילים
המשמעות המקורית של המילה נִקָּה היא ניקוי או השמדה של הגונב והשבוע שקר.
הוצאתי אותה, נא ה׳ צבאות, והיא תבוא אל בית הגנב ואל בית השבוע שקר בשמי, ותשכון בתוך ביתו ותשמיד את העץ ואת האבן שלו.
הוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבָ֙אָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל־בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְלָ֙נֶה֙ בְּת֣וֹךְ בֵּית֔וֹ וְכִלַּ֖תּוּ וְאֶת־עֵצָ֥יו וְאֶת־אֲבָנָֽיו׃ה–ח
האֵיפָה ואישה הרשע
המלאך שמדבר איתי יצא ואמר לי: תרים בבקשה את העיניים ותראה מה זה הדבר הזה שיוצא החוצה.
וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת׃שאלתי מה זה, והוא אמר שזו אֵיפָה שיוצאת החוצה, ואמר שזו העין שלהם על כל הארץ.
וָאֹמַ֖ר מַה־הִ֑יא וַיֹּ֗אמֶר זֹ֤את הָֽאֵיפָה֙ הַיּוֹצֵ֔את וַיֹּ֕אמֶר זֹ֥את עֵינָ֖ם בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃והנה, מורמת כיכר עופרת, ויש אישה אחת יושבת בתוך האֵיפָה.
וְהִנֵּ֛ה כִּכַּ֥ר עֹפֶ֖רֶת נִשֵּׂ֑את וְזֹאת֙ אִשָּׁ֣ה אַחַ֔ת יוֹשֶׁ֖בֶת בְּת֥וֹךְ הָאֵיפָֽה׃הוא אמר שזו הרשע, והשליך אותה לתוך האֵיפָה, והשליך את אבן העופרת לתוך הפה שלה.
וַיֹּ֙אמֶר֙ זֹ֣את הָרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־אֶ֥בֶן הָעֹפֶ֖רֶת אֶל־פִּֽיהָ׃ (ס)ט–יא
שתי נשים והאֵיפָה
הרמתי את העיניים והבטתי, והנה שתי נשים יוצאות עם רוח בכנפיהן, וכנפיהן של הנשים היו כמו כנפי השקנאים. הן הרימו את האפרור (האֵיפָה) בין הארץ לבין השמים.
וָאֶשָּׂ֨א עֵינַ֜י וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּה֩ שְׁתַּ֨יִם נָשִׁ֤ים יֽוֹצְאוֹת֙ וְר֣וּחַ בְּכַנְפֵיהֶ֔ם וְלָהֵ֥נָּה כְנָפַ֖יִם כְּכַנְפֵ֣י הַחֲסִידָ֑ה וַתִּשֶּׂ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣אֵיפָ֔ה בֵּ֥ין הָאָ֖רֶץ וּבֵ֥ין הַשָּׁמָֽיִם׃שאלתי את המלאך שעמד איתי: לאן הן לוקחות את האפרור?
וָאֹמַ֕ר אֶל־הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י אָ֛נָה הֵ֥מָּה מֽוֹלִכ֖וֹת אֶת־הָאֵיפָֽה׃הוא ענה לי שהן הולכות לבנות להן בית בארץ שנער, ושם הן הניחו את האפרור על היסוד שלו.
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר וְהוּכַ֛ן וְהֻנִּ֥יחָה שָּׁ֖ם עַל־מְכֻנָתָֽהּ׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
חזון המגילה העפה
וָאָשׁ֕וּב וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֖י וָֽאֶרְאֶ֑ה וְהִנֵּ֖ה מְגִלָּ֥ה עָפָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ מְגִלָּ֣ה עָפָ֔ה אָרְכָּהּ֙ עֶשְׂרִ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה וְרָחְבָּ֖הּ עֶ֥שֶׂר בָּאַמָּֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י זֹ֚את הָֽאָלָ֔ה הַיּוֹצֵ֖את עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ כִּ֣י כָל־הַגֹּנֵ֗ב מִזֶּה֙ כָּמ֣וֹהָ נִקָּ֔ה וְכָל־הַנִּ֨שְׁבָּ֔ע מִזֶּ֖ה כָּמ֥וֹהָ נִקָּֽה׃
הוֹצֵאתִ֗יהָ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבָ֙אָה֙ אֶל־בֵּ֣ית הַגַּנָּ֔ב וְאֶל־בֵּ֛ית הַנִּשְׁבָּ֥ע בִּשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְלָ֙נֶה֙ בְּת֣וֹךְ בֵּית֔וֹ וְכִלַּ֖תּוּ וְאֶת־עֵצָ֥יו וְאֶת־אֲבָנָֽיו׃
ה–ח
האֵיפָה ואישה הרשע
וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת׃
וָאֹמַ֖ר מַה־הִ֑יא וַיֹּ֗אמֶר זֹ֤את הָֽאֵיפָה֙ הַיּוֹצֵ֔את וַיֹּ֕אמֶר זֹ֥את עֵינָ֖ם בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
וְהִנֵּ֛ה כִּכַּ֥ר עֹפֶ֖רֶת נִשֵּׂ֑את וְזֹאת֙ אִשָּׁ֣ה אַחַ֔ת יוֹשֶׁ֖בֶת בְּת֥וֹךְ הָאֵיפָֽה׃
וַיֹּ֙אמֶר֙ זֹ֣את הָרִשְׁעָ֔ה וַיַּשְׁלֵ֥ךְ אֹתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ הָֽאֵיפָ֑ה וַיַּשְׁלֵ֛ךְ אֶת־אֶ֥בֶן הָעֹפֶ֖רֶת אֶל־פִּֽיהָ׃ (ס)
ט–יא
שתי נשים והאֵיפָה
וָאֶשָּׂ֨א עֵינַ֜י וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּה֩ שְׁתַּ֨יִם נָשִׁ֤ים יֽוֹצְאוֹת֙ וְר֣וּחַ בְּכַנְפֵיהֶ֔ם וְלָהֵ֥נָּה כְנָפַ֖יִם כְּכַנְפֵ֣י הַחֲסִידָ֑ה וַתִּשֶּׂ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣אֵיפָ֔ה בֵּ֥ין הָאָ֖רֶץ וּבֵ֥ין הַשָּׁמָֽיִם׃
וָאֹמַ֕ר אֶל־הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י אָ֛נָה הֵ֥מָּה מֽוֹלִכ֖וֹת אֶת־הָאֵיפָֽה׃
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר וְהוּכַ֛ן וְהֻנִּ֥יחָה שָּׁ֖ם עַל־מְכֻנָתָֽהּ׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הפרק מתאר שלושה חזיונות שונים המדברים על דין ועל העברת רע.
פסוקים א–ד
חזון המגילה העפה
חזון המגילה העפה המתאר את הדין האלוהי הפוקד את הגנבים והשבועים שקר. המגילה, שמידותיה ידועות, מבטיחה להגיע לבתיהם של העושים עוול, להשמיד את רכושם ולנקות את הארץ ממעשי הפשע והשקר.
פסוקים ה–ח
האֵיפָה ואישה הרשע
חזיון על אֵיפָה יוצאת שמשמשת כעלה מוחשי לרשע. בתוך האֵיפָה נמצאת אישה המייצגת את הרשע, והמלאך מכניס אותה ואת אבן העופרת חזרה לתוך האֵיפָה.
פסוקים ט–יא
שתי נשים והאֵיפָה
חזיון המראה של שתי נשים בעלות כנפי שקנאים הנושאות אֵיפָה (מידה למדידה) מן הארץ אל השמים. המלאך מסביר שהן לוקחות את האֵיפָה כדי לבנות לה בית בארץ שנער ולהניח אותה שם על היסוד.
החזיונות מסיימים את העברת הרשעות מחוץ לעם ישראל.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַמְּגִלָּה הָעוֹפֶת וְהַשֶּׁקֶר הַמְּטַרְדֵּד
״גּוּפָא אַל תְּהִי שְׁבוּעַת שָׁוְא קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי זְכַרְיָה חָמֵי לֵיהּ (זכריה ה, א): וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה מְגִלָּה עָפָה, מֶה עָפָה, שַׁיְיטָא, כְּמָה דְתֵימָא״
הַנָּרָצִיּוֹן מְתַאָר אֶת הַחֲזוֹנוֹת שֶׁל זְכַרְיָה הַנָּבִיא. זְכַרְיָה מַבְלִיט אֶת הַמְּגִלָּה הָעוֹפֶת, שֶׁכְּמוֹ שֶׁנִּכְתָּב בְּיִשְׁעִיָּהוּ, הִיא כְּמִשְׁכָּב הַשַּׁיְיטָה. אֶחָד מֵהַשְּׂרָפִים עוֹמֵד וְשׁוֹאֵל אֶת הַנָּבִילָה מָה הִיא רוֹאָה, וְהִיא רוֹאָה מְגִלָּה עֲפוּפָה. הַמְּגִלָּה הַזֹּאת מְבַשֶּׂרֶת עַל הָאָלָּה הַמְּטַרְדֶּת אֶת כָּל הָאָרֶץ. בְּפִרְשָׁן הַתַּלְמוּדִי, רַבִּי אַבָּהוּ מְסַבֵּל אֶת הַמְּגִלָּה הַמַּתְפַּרְסֶת לְכָל הָאָרֶץ בְּמִדָּה כָּה גְּדוֹלָה, עַד כִּדְמַי עוֹר פִּיל אוֹ גָמָל. רַבִּי אַיְבּוּ מַסְבִּיר מֵאַיִן יָצְאָה הַמְּגִלָּה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, שֶׁגְּבָהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, וּמְסַבֵּל אֶת הַקִּישְׁרוּת לַשְּׁבוָעוֹת שֶׁל שֶׁקֶר. הַמְּסִרָה בַּתַּלְמוּד מְדַגֶּשֶׁת אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל הַשְּׁבוָעָה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַמְּגִלָּה מְטַרְדֶּת אֶת כָּל הָאָרֶץ, כָּךְ הַשֶּׁקֶר מְבַטֵּל אֶת הַמָּמוֹן שֶׁל הָאָדָם.
ויקרא רבה ו׳:ג׳ ↗הַכֹּחַ שֶׁל הַדִּכְוָה בַּמִּקְרָא
״וַתֹּאמֶר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי וגו' וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ (רות ב, יג), אָמַר לָהּ חַס וְשָׁלוֹם אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת, אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת.״
בַּפֶּרֶק הַזֶּה מַבְחִים הַמְּלַמֵּד מֵאֵת רות רבה עַל כֹּחְשָׁהּ שֶׁל הַדִּכְוָה בַּמִּקְרָא. הַמְּפַרְשׁ מַקְשִׁיר בֵּין הַדִּכְוָה שֶׁל רות, שֶׁמִּצְטַעֶדֶת כְּאַמָּה בִּמְקוֹם שִׁפְחָה, לְבֵין הַדִּכְוָה שֶׁל הַתּוֹרָה בְּסֵפֶר בְּמִדְבָּר, שֶׁמִּתְקַדֶּמֶת מֵעַל הַמִּקְרָא. מִכָּאן לְמָדוּ שֶׁהַדִּכְוָה הַזּוֹ יְכוֹלָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּעֲמָד הַמִּקְרָאִי. הַמְּלַמֵּד מַפְרִיד גַּם בֵּין הַדִּכְוָה שֶׁל הַמִּקְרָא לְמַעֲמָד הַמִּקְרָאִי, כְּמוֹ בַּמִּקְרָא עַל נֹבַח, שֶׁמִּתְקַדֶּמֶת כְּאִלּוּ הַשֵּׁם לֹא עָמַד לוֹ. וְסוֹף הַדִּכְוָה בְּסֵפֶר זְכַרְיָה, שֶׁמַּבְטִיחָה בִּנְיָן בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, מְלַמֶּדֶת שֶׁהַכֹּחַ הַזֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַצְלִיחַ אִם יֵשׁ שֶׁקֶר, כִּי אֵין לַשֶּׁקֶר תְּשׁוּעָה.
רות רבה ה׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
החֲרָם וְהַשְׁבוּעוֹת הַשְּׁקֶר
״זאת האלה. זאת שכתוב בה פורענות נקמת שבועות שקר:״
בְּחֶזְיוֹן הַמְּצִיאוּת שֶׁל זְכַרְיָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַסְּפַר הַמְּטַלֶה שֶׁעוֹלֶה בָּעֵינַיִם. הַסֵּפֶר הַזֶּה מְסַמֵּל אֶת הַמִּשְׁפָּט שֶׁמַּטִּיל הַשֵּׁם עַל הָאָרֶץ. הַמַּטָּר הַמַּבְחִיל בַּמַּבְחִין הוּא הַסְּפַר הַמְּחַפֵּר עַל הַשְׁבוּעוֹת הַשְּׁקֶר וְעַל הַקְּלָלוֹת הַמְּסֻכָּנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנּוֹסָף בְּפֵרוּשׁ רַשִּׁי עַל הַפֶּסוּק הַשְּלִישִׁי. הַסֵּפֶר מְבַקֵּשׁ לְחַשֵּׂף אֶת הָרֶע שֶׁנִּסְתָּר תַּחַת הַשְׁבוּעוֹת הַשְׁקֶר וְהַנֶּאֱמָנוּת הַמְּבֻלְבֶּלֶת. הַבָּעָיָה הַנִּלְמֶדֶת כְּבָר מִן הַמֶּקֹר הַמְקֹור הִיא הַמִּשְׁפָּט הַמְּדַויֵק שֶׁמְּחַפֵּר בַּשְׁבוּעוֹת הַשְׁקֶר. רַשִּׁי מַסְבִּיר שֶׁהַסֵּפֶר הַזֶּה מְבַטֵּל וּמְבַטֵּל אֶת הַקְּלָלוֹת שֶׁנֶּעֶשׂוּ בְּשְׁבוּעוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, וּמְחַשֵּׂף אֶת הַפָּעלָה הַמְּנַקָּה מִן הַפֶּרֶשׁ. הַמַּטָּר הוּא לְהַדְגִּישׁ אֶת הַצֶּדֶק הָאֱמֶתִי שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַחֲרָם הַשֶּׁקֶר.
רש״י על זכריה 5:3:1 ↗הַמִּקְצָה שֶׁל הָרֶשַׁע
״וישלך אותה. עד עתה היתה יושבת והוא השליכה וחבטה לתוכה רמז ליסורים ולעונשים:״
בַּחֲזוֹן הַמִּקְצָה שֶׁל זְכַרְיָה, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הָאֵימָה שֶׁל הָאֵימָה הַמְּתוּלֶלֶת. הַשֵּׁם שׁוֹלֵחַ אֶת הָאִשָּׁה בַּסַּל וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ אֶל בָּבֶל. הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה מְסַמֵּל אֶת הַסְיוֹת שֶׁל הָרֶשַׁע וְהָעֲוֹן שֶׁנִּכְלָאִים מֵעַל הָאָרֶץ. רַשִׁי, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַמְּדַבֵּר עַל הַהַשְׁלָכָה, מַסְבִּיר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הוּא רֶמֶז לִיסֵרִים וּלְעוֹנָשִׁים. הַהַשְׁלָכָה וְהַחֲבִיטָה הַנִּקְבָּעוֹת בַּסַּל מְבַטְּאוֹת אֶת הַהֶרֶס שֶׁיַּחֲדֵשׁ אֶת הַמִּקְצָה שֶׁל הָרֶשַׁע.
רש״י על זכריה 5:8:2 ↗המגילה המעונשת והאלה הנסתרת
״ויצא - ממערכת מלאכים אחרים והנה יוצאת אחרת אחרי היוצאת בראשונה והיא האלה, עתה שב להוכיח העומדים בבבל ולא באו לבנות הבית ולדור בארץ הקדושה,״
בפסוקים אלו מופיעה חזון נוסף של זכריה. אחרי המראה הראשון של המגילה המעופפת, יוצאת מראה אחרת. אבן עזרא מסביר שהמראה הזה הוא של אלה. המטרה של המראה הזה היא להוכיח את היהודים שחזרו מבבל, אשר לא באו לבנות את הבית ולא לגור בארץ הקדושה כפי שהשם ציווה. המראה הזה הוא התחלה של תהליך בניין ירושלים וכיבוד השם. המראה השני מציג משהו מסתורי יותר. בניגוד למגילה שניתן לראות, המראה הזה נראה כדבר שמתחבא בלב. אבן עזרא מפרש שהמראה הזה עוסק באדם שגנב או באדם ששבע שבועת שקר. המראה הזה נסתר ונסתר, כי הוא פועל בתוך הנפש של האדם.
אבן עזרא על זכריה 5:5:1 ↗הַמּוֹכָר בַּמָּתוֹק: הַשְּׁלִיחָה שֶׁל הַכּוֹס
״וטעם וישלך – כמו וכל עולה קפצה.״
בַּחֲזוֹנוֹת שֶׁל זְכַרְיָה הַנָּבִיא, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַמֶּשִׁיחַ שֶׁל הַצֶּדֶק וְהַמִּשְׁפָּט. הַחֲזוֹן מַּתְחִיל בִּמְעִילָה שֶׁנִּקְרַעַת, וְאַחֲרֵי כּךְ מִתְגַּלֶּה הַחֲזוֹן הַשֵּׁנִי: יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּדָּה כּוֹס שֶׁל כִּינּוֹר. בְּתוֹךְ הַכּוֹס הַזֶּה נִמצא אִשָּׁה שֶׁקִּרְמָה אֶת הָרָעָה, וּשְׁלִיחִים שְׁנַיִם מְבַסְסִים אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַכּוֹס. הַתְּהוּמָה הַזּוֹ מְסַמֶּלֶת אֶת הַסַּכָּנָה שֶׁל הָרֶשַׁע וְהַמִּשְׁפָּט שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הָרָעָה מִתְחַבֵּאת. הַמְּפָרֵשׁ אִבֵּן עֶזְרָא מְסַבֵּל אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשְּׁלִיחִים שֶׁמְּקַפְּצִים וְעוֹלִים אֶל הַכּוֹס. הוּא מְסַבֵּל שֶׁהַמִּלִּים "וְיִשְׁלְחָה" מְצַיְנוּ תְנוּעָה מְהִירָה וּמְפֻרֶעֶת, בְּדוֹת אֶת הַקִּצּוּץ שֶׁל הָעוֹלָה שֶׁקּוֹפֶצֶת בְּזֶמֶן הַהַקְרָבָה. הַמְּסָר הַזֶּה מַדְגִּישׁ אֶת הַדַּקּוּקִיּוּת שֶׁל הַפְּעֻלָּה הַמִּשְׁפָּטִית בַּחֲזוֹן.
אבן עזרא על זכריה 5:8:2 ↗