הנה יום של ה׳ יבוא, ורכושך יחולק בתוך עירך.
הִנֵּ֥ה יֽוֹם־בָּ֖א לַֽיהוָ֑ה וְחֻלַּ֥ק שְׁלָלֵ֖ךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃זכריה · פרק יד׳
יום ה' וירושלים
יום ה' שבו יירדו כל העמים על ירושלים, והשם יתעלה כמלך על כל הארץ. החל מיום ה' וירושלים תיכבש, ועד לקדושת הכלי במקדש.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה יד׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
א–ד
יום ה' וירושלים
אני אאסוף את כל העמים לירושלים למלחמה. העיר תיכבש, הבתים יברחו, הנשים יתענו, וחצי העיר תצא לגלות, אבל שאר העם לא ייכחד מהעיר.
וְאָסַפְתִּ֨י אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם ׀ אֶֽל־יְרוּשָׁלִַם֮ לַמִּלְחָמָה֒ וְנִלְכְּדָ֣ה הָעִ֗יר וְנָשַׁ֙סּוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים וְהַנָּשִׁ֖ים תשגלנה [תִּשָּׁכַ֑בְנָה] וְיָצָ֞א חֲצִ֤י הָעִיר֙ בַּגּוֹלָ֔ה וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם לֹ֥א יִכָּרֵ֖ת מִן־הָעִֽיר׃וה׳ יצא ויילחם באותם העמים, כמו ביום המלחמה שהתחוללה.
וְיָצָ֣א יְהוָ֔ה וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖ו בְּי֥וֹם קְרָֽב׃ברגל הזה היום יעמדו רגליו על הר הזיתים, שנמצא מול ירושלים מצפון, וההר יתבקע לשניים, מחצית אחת ממזרח ומחצית אחת ממערב, וייווצר עמק גדול מאוד, וחציו של ההר יהיה בצפון וחציו בדרום.
וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם֮ מִקֶּדֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה׃ה–ח
הַתְּהוּת הַיּוֹם הַמְּיוּחָד
תַּבְּרִיחוּ מִן הַגְּעִיּוֹת שֶׁבַּהָרִים, כִּי הַגְּעִיּוֹת יִהְיְיוּ קְרוֹבוֹת כָּל כָּךְ. תַּבְרִיחוּ כְּמוֹ שֶׁבְּרַחְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה. וְהַשֵּׁם אֱלֹהַי יָבוֹא, וְכָל הַקְּדוֹשִׁים יִהְיוּ עִמְּךָ.
וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔י כָּל־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ׃וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה אוֹר, וְכָל הָאוֹר יִכָּבֶה.
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לֹֽא־יִהְיֶ֣ה א֔וֹר יְקָר֖וֹת יקפאון [וְקִפָּאֽוֹן׃]וְהָיָה יוֹם אֶחָד, שֶׁיִּוּדַע כְּלֶהָב שֶׁל הַשֵּׁם, לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה. בִּזְמַנּוֹ שֶׁל הָעֶרֶב, יִהְיֶה אוֹר.
וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַֽיהוָ֖ה לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר׃וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁמַּיִם חַיִּים יֵצְאוּ מִירוּשָׁלַיִם. חֵצֶר אֶחָד יִזְלֹל אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֵצֶר אֶחָד אֶל הַיָּם הָאַחֲרֹנִי. זֶה יִהְיֶה בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף.
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה׃ט–יב
מלוכות ה' ומכת העמים
וה' יהיה מלך על כל הארץ. ביום הזה ה' יהיה אחד ושמו אחד.
וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃כל הארץ תהיה שטוחה כמו המישור, מגבעת רמון ועד הנגב. ירושלים תעלה ותשכון במקומה, משער בנימין ועד שער הראשון, עד שער הפנים, ממגדל חננאל ועד יקבי המלך.
יִסּ֨וֹב כָּל־הָאָ֤רֶץ כָּעֲרָבָה֙ מִגֶּ֣בַע לְרִמּ֔וֹן נֶ֖גֶב יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְֽרָאֲמָה֩ וְיָשְׁבָ֨ה תַחְתֶּ֜יהָ לְמִשַּׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן עַד־מְק֞וֹם שַׁ֤עַר הָֽרִאשׁוֹן֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנִּ֔ים וּמִגְדַּ֣ל חֲנַנְאֵ֔ל עַ֖ד יִקְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃יגורו בה אנשים, ולא יהיה בה עוד חרם (איסור הרת), וירושלים תגור בבטח.
וְיָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וְחֵ֖רֶם לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֑וֹד וְיָשְׁבָ֥ה יְרוּשָׁלִַ֖ם לָבֶֽטַח׃וזו תהיה המכה שה' יכה בכל העמים שנלחמו נגד ירושלים: הבשר שלהם יירקב כשהם עומדים על רגליהם, העיניים שלהם יתנוקרו בתוך גו niidenם, והלשון שלהם תתנוקר בתוך פיהם.
וְזֹ֣את ׀ תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהוָה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר צָבְא֖וּ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם הָמֵ֣ק ׀ בְּשָׂר֗וֹ וְהוּא֙ עֹמֵ֣ד עַל־רַגְלָ֔יו וְעֵינָיו֙ תִּמַּ֣קְנָה בְחֹֽרֵיהֶ֔ן וּלְשׁוֹנ֖וֹ תִּמַּ֥ק בְּפִיהֶֽם׃יג–טז
הַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם וְחֶזְיוֹן הַגּוֹיִם
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה בָּהֶם בְּהָלָה גְּדוֹלָה מֵהַשֵּׁם, וְכָל אֶחָד יַחְזִיק אֶת יַד חֲבֵרוֹ, וְיִתְפֹּס אֶת יַד חֲבֵרוֹ.
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תִּֽהְיֶ֧ה מְהֽוּמַת־יְהוָ֛ה רַבָּ֖ה בָּהֶ֑ם וְהֶחֱזִ֗יקוּ אִ֚ישׁ יַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וְעָלְתָ֥ה יָד֖וֹ עַל־יַ֥ד רֵעֵֽהוּ׃וְגַם יְהוּדָה יִלָּחֵם בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִתְקַבֵּץ צָבָא כָּל הַגּוֹיִם שֶׁסָּבִיב, עִם זָהָב, כֶּסֶף וּבְגָדִים הַרְבֵּה מְאֹד.
וְגַ֨ם־יְהוּדָ֔ה תִּלָּחֵ֖ם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֻסַּף֩ חֵ֨יל כָּל־הַגּוֹיִ֜ם סָבִ֗יב זָהָ֥ב וָכֶ֛סֶף וּבְגָדִ֖ים לָרֹ֥ב מְאֹֽד׃וְכֵן תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה עַל הַסּוּסִים, עַל הַפֶּרֶד, עַל הַגָּמָלִים, עַל הַחֲמֹרִים וְעַל כָּל הַבְּהֵמָה שֶׁתִּהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הֵם, בְּדַפָּה כָּזוֹ.
וְכֵ֨ן תִּֽהְיֶ֜ה מַגֵּפַ֣ת הַסּ֗וּס הַפֶּ֙רֶד֙ הַגָּמָ֣ל וְהַחֲמ֔וֹר וְכָ֨ל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּמַּחֲנ֣וֹת הָהֵ֑מָּה כַּמַּגֵּפָ֖ה הַזֹּֽאת׃וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁיַּעֲלוּ מִדֵּי שָׁנָה שָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת וְלַחְגֹּג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.
וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃יז–כ
עוֹנָה עַל כְּלֹל הָעַמִּים וְקֹדֶשׁ הַשֵּׁם
וְהָיָה שֶׁכְּלֹא יַעֲלֶה מִן הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁבָּאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַמֶּלֶךְ, הַשֵּׁם צְבָאוֹת, וְלֹא יִהְיֶה עֲלֵיהֶם גֶּשֶׁם.
וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם׃וְאִם מִשְׁפֶּחֶת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא תָבֹא, הַמַּגֵּפָה שֶׁהַשֵּׁם יַכֶּה בָּעַמִּים שֶׁלֹא יַעֲלוּ לַחַג הַסֻּכּוֹת לֶחְגֹּג, תִּהְיֶה עֲלֵיהֶם.
וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃זֶה יִהְיֶה הָעֲוֹן שֶׁל מִצְרַיִם, וְזֶה יִהְיֶה הָעֲוֹן שֶׁל כָּל הָעַמִּים שֶׁלֹא יַעֲלוּ לַחַג הַסֻּכּוֹת.
זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַהַשֵּׁם, וְהַסִּירוֹת בְּבֵית הַשֵּׁם יִהְיֶה כְּמִזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ.
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ עַל־מְצִלּ֣וֹת הַסּ֔וּס קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה וְהָיָ֤ה הַסִּירוֹת֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה כַּמִּזְרָקִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃כא–כא
קְדֻשַּׁת הַכֵּלִים וְהַעֲלִיָּה הַקֹּדֶשׁ
וְהָיָה כָּל הַסִּיר בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיַהוּדָה קֹדֶשׁ לַשֵּׁם צְבָאוֹת, וְכָל הַמְּזַבְּחִים יָבֹאוּ וְלָקְחוּ מֵהֶם, בִּשְׁלֵט וְאָכְלוּ, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד כְּנַעֲנִי בְּבֵית הַשֵּׁם צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא.
וְ֠הָיָה כָּל־סִ֨יר בִּירוּשָׁלִַ֜ם וּבִֽיהוּדָ֗ה קֹ֚דֶשׁ לַיהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבָ֙אוּ֙ כָּל־הַזֹּ֣בְחִ֔ים וְלָקְח֥וּ מֵהֶ֖ם וּבִשְּׁל֣וּ בָהֶ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֨ה כְנַעֲנִ֥י ע֛וֹד בְּבֵית־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
א–ד
יום ה' וירושלים
הִנֵּ֥ה יֽוֹם־בָּ֖א לַֽיהוָ֑ה וְחֻלַּ֥ק שְׁלָלֵ֖ךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃
וְאָסַפְתִּ֨י אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם ׀ אֶֽל־יְרוּשָׁלִַם֮ לַמִּלְחָמָה֒ וְנִלְכְּדָ֣ה הָעִ֗יר וְנָשַׁ֙סּוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים וְהַנָּשִׁ֖ים תשגלנה [תִּשָּׁכַ֑בְנָה] וְיָצָ֞א חֲצִ֤י הָעִיר֙ בַּגּוֹלָ֔ה וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם לֹ֥א יִכָּרֵ֖ת מִן־הָעִֽיר׃
וְיָצָ֣א יְהוָ֔ה וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖ו בְּי֥וֹם קְרָֽב׃
וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם֮ מִקֶּדֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה׃
ה–ח
הַתְּהוּת הַיּוֹם הַמְּיוּחָד
וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֔י כָּל־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ׃
וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לֹֽא־יִהְיֶ֣ה א֔וֹר יְקָר֖וֹת יקפאון [וְקִפָּאֽוֹן׃]
וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַֽיהוָ֖ה לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר׃
וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה׃
ט–יב
מלוכות ה' ומכת העמים
וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃
יִסּ֨וֹב כָּל־הָאָ֤רֶץ כָּעֲרָבָה֙ מִגֶּ֣בַע לְרִמּ֔וֹן נֶ֖גֶב יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְֽרָאֲמָה֩ וְיָשְׁבָ֨ה תַחְתֶּ֜יהָ לְמִשַּׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן עַד־מְק֞וֹם שַׁ֤עַר הָֽרִאשׁוֹן֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנִּ֔ים וּמִגְדַּ֣ל חֲנַנְאֵ֔ל עַ֖ד יִקְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
וְיָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וְחֵ֖רֶם לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֑וֹד וְיָשְׁבָ֥ה יְרוּשָׁלִַ֖ם לָבֶֽטַח׃
וְזֹ֣את ׀ תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהוָה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר צָבְא֖וּ עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם הָמֵ֣ק ׀ בְּשָׂר֗וֹ וְהוּא֙ עֹמֵ֣ד עַל־רַגְלָ֔יו וְעֵינָיו֙ תִּמַּ֣קְנָה בְחֹֽרֵיהֶ֔ן וּלְשׁוֹנ֖וֹ תִּמַּ֥ק בְּפִיהֶֽם׃
יג–טז
הַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם וְחֶזְיוֹן הַגּוֹיִם
וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תִּֽהְיֶ֧ה מְהֽוּמַת־יְהוָ֛ה רַבָּ֖ה בָּהֶ֑ם וְהֶחֱזִ֗יקוּ אִ֚ישׁ יַ֣ד רֵעֵ֔הוּ וְעָלְתָ֥ה יָד֖וֹ עַל־יַ֥ד רֵעֵֽהוּ׃
וְגַ֨ם־יְהוּדָ֔ה תִּלָּחֵ֖ם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֻסַּף֩ חֵ֨יל כָּל־הַגּוֹיִ֜ם סָבִ֗יב זָהָ֥ב וָכֶ֛סֶף וּבְגָדִ֖ים לָרֹ֥ב מְאֹֽד׃
וְכֵ֨ן תִּֽהְיֶ֜ה מַגֵּפַ֣ת הַסּ֗וּס הַפֶּ֙רֶד֙ הַגָּמָ֣ל וְהַחֲמ֔וֹר וְכָ֨ל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּמַּחֲנ֣וֹת הָהֵ֑מָּה כַּמַּגֵּפָ֖ה הַזֹּֽאת׃
וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃
יז–כ
עוֹנָה עַל כְּלֹל הָעַמִּים וְקֹדֶשׁ הַשֵּׁם
וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם׃
וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃
זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃
בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ עַל־מְצִלּ֣וֹת הַסּ֔וּס קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה וְהָיָ֤ה הַסִּירוֹת֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה כַּמִּזְרָקִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃
כא–כא
קְדֻשַּׁת הַכֵּלִים וְהַעֲלִיָּה הַקֹּדֶשׁ
וְ֠הָיָה כָּל־סִ֨יר בִּירוּשָׁלִַ֜ם וּבִֽיהוּדָ֗ה קֹ֚דֶשׁ לַיהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּבָ֙אוּ֙ כָּל־הַזֹּ֣בְחִ֔ים וְלָקְח֥וּ מֵהֶ֖ם וּבִשְּׁל֣וּ בָהֶ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֨ה כְנַעֲנִ֥י ע֛וֹד בְּבֵית־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
חזון על יום ה' ועל המלחמה על ירושלים, ועל המעבר לעבודת ה' קדושה וטהורה בכל מקום.
פסוקים א–ד
יום ה' וירושלים
הפסוקים מתארים יום עתידי של ה׳ שבו ירושלים תותקף על ידי עמים רבים. העיר תסבול ממצור וגלות, אך ה׳ יתערב ויילחם באויביה. התופעה תלווה בשינוי גיאוגרפי דרמטי של הר הזיתים, שיתבקע ליצירת עמק גדול.
פסוקים ה–ח
הַתְּהוּת הַיּוֹם הַמְּיוּחָד
הַפֶּסוּקִים מְתִּיאִים יֶום מְשֻׁנֶּה שֶׁבּוֹ הַטֶּבַע מִשְׁתַּנֶּה. הָעָם יִבְרַח מִפְּנֵי הַמּוֹעֲרִים וְיִפְגֹּשׁ בַּהַשֵּׁם. בְּיוֹם הַזֶּה הָאוֹר יִתְעַלֵּם וְיִשְׁתַּנֶּה, וּמַיִם חַיִּים יִזְלְלוּ מִירוּשָׁלַיִם לְכָל הַכִּוּוּן בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה.
פסוקים ט–יב
מלוכות ה' ומכת העמים
הפסוקים מתארים את יום ה' שבו ה' יהיה מלך יחיד על כל הארץ. ירושלים תעלה ותתייצב במקומה בבטח, וכל העמים שהילחמו בה י遭ו מכה קשה ומוות מחריב שבו גופם יתנוכר.
פסוקים יג–טז
הַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם וְחֶזְיוֹן הַגּוֹיִם
הַפֶּסֶק מְתָאֵר יוֹם שֶׁבוֹ תִּהְיֶה בְּהָלָה גְּדוֹלָה מֵהַשֵּׁם בְּתוֹךְ הָעַמִּים, וְיְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלַיִם עִם כָּל הַגּוֹיִם שֶׁיִּתְקַבְּצוּ עִם עוֹשַׁר רַב. הַמַּגֵּפָה תִּפְגַּע בְּכָל הַבְּהֵמָה בַּמַּחֲנוֹת. בַּסּוֹף, הַנּוֹתָר מֵהַגּוֹיִם יָבֹאוּ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַמֶּלֶשׁ הַשֵּׁם צְבָאוֹת בְּחַג הַסֻּכּוֹת.
פסוקים יז–כ
עוֹנָה עַל כְּלֹל הָעַמִּים וְקֹדֶשׁ הַשֵּׁם
הַפּסוּקִים מְתָאֲרִים אֶת הַמּוֹצָא שֶׁל כָּל מִי שֶׁלֹא יַעֲלֶה לְיִשְׁתַּחֲוֹת לַמֶּלֶךְ הַשֵּׁם בְּיְרוּשָׁלַיִם. לְכָל מִי שֶׁלֹא יַעֲלֶה לַחַג הַסֻּכּוֹת, תִּהְיֶה מַגֵּפָה וְעָוֹן. בַּיּוֹם הַזֶּה, הַקֹּדֶשׁ יִהְיֶה מְפוּשָׁר עַל הַסּוּסִים וּבְכָל כְּלֵי הַבַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל.
פסוקים כא–כא
קְדֻשַּׁת הַכֵּלִים וְהַעֲלִיָּה הַקֹּדֶשׁ
הַפּסוּק מְתָאֵר עֵת שֶׁבָּהּ כָּל הַכֵּלִים בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיַהוּדָה יִהְיוּ קְדֻשִּׁים לַשֵּׁם צְבָאוֹת. הַמְּזַבְּחִים יוּכלו לָקַחַת מֵהֶם וּלְהִשְׁתּמֵּשׁ בָּהֶם, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד כְּנַעֲנִי בְּבֵית הַשֵּׁם בַּיּוֹם הַזֶּה.
החזון מסתיים בדיבור על קדושת כל כלי בבית ה'.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
סדר הקריאה בראש יום טוב
״יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּמַפְטִירִין ״הִנֵּה יוֹם בָּא לַה׳״. וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא תְּרֵי יוֹמֵי, לִמְחַר מִיקְרָא הָכִי נָמֵי קָרֵינַן, אַפְטוֹרֵי״
הטקסט מביא מנהג הלכתי הנוגע לאופן הקריאה בתורה בראש יום טוב. לפי המנהג, ביום הראשון של החג קוראים בפרשת "מועדים" מתוך ספר תורת כהנים. בסיום הקריאה, נוהגים להוסיף פסוק מיוחד כמעין מעטפת לסיום הפרשה. הפסוק המוסף הוא "הִנֵּה יוֹם בָּא לַה׳". המקור מסביר שהסיבה שבגללה קוראים כך ביום שיש שני ימים לחג (בניגוד ליום אחד) היא כדי להבדיל בין הקריאה ביום הראשון לבין הקריאה ביום השני, שבה המנהג הוא להפסיק בקריאה בפסוקים אחרים.
מגילה ל״א א:י״ד ↗הַפְּרִישׁוּת בֵּין נְבִיאַת הָאָבוֹת לְבֵין נְבִיאַת שְׁאָר הַנְּבִיאִים
״וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר הפרש בין נבואת האבות לנבואת משה ושאר הנביאים:״
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הוֹלֵךְ וּמַבְחִין בֵּין הַנְּבִיאָה שֶׁל הָאָבוֹת לְבֵין הַנְּבִיאָה שֶׁל מֹשֶׁה וְשֶׁל שְׁאָר הַנְּבִיאִים. אֶצֶל הָאָבוֹת, הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עֲלֵיהֶם לְדַבֵּר אִתָּם לְלֹא כֹּחַ מְיֻחָד, לֹא בְּבָרָקִים, לֹא בְּרְעָמִים וְלֹא בְּקֹלִים מְזַעְזְעִים, כִּי הֵם כְּבָר יְדִיעִים בְּגַאֲוָתוֹ וּבְגְבוּרָתוֹ. הַשֵּׁם שָׁרָה עֲלֵיהֶם בִּשְׁכִינָה, וְהַדְבָּרִים הָיוּ בְּחֶשְׁאֵן כִּי הָיוּ בַּעֲלֵי אֶמֶת וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם. מִבְּדַיִךְ, אֶצֶל שְׁאָר הַנְּבִיאִים הַנְּבִיאָה הָיְתָה צְרִיכָה לְהִתְבַּטֵּא בְּקֹלִים וּבְמַתְנִים חֲזָקִים כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת בְּנֵי דּוֹרָם שֶׁאֵינָם מַכִּירִים אֶת כֹּחַ הַשֵּׁם. גַּם הַהַבְטָחוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת: הָאָבוֹת הָיוּ בַּעֲלֵי אֲמָנָה וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ לְהַבְטִיחַ לָהֶם הַבְטָחוֹת מְצֻיָּנוֹת, אֲבָל בְּנֵי דּוֹרֵנוּ הָיוּ בְּסָפֵק, וְלָכֵן הַנְּבִיאִים הִבְטִיחוּ הַבְטָחוֹת רַבּוֹת. בְּנוֹסַח הַנְּבִיאָה שֶׁל הָאָבוֹת, הַשֵּׁם לֹא הִתְגַּלָּה בְּשֵׁם מְפורָשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהַשֵּׁם נִגְלָה לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי וְשִׁמִּי לֹא נוֹדַע לָהֶם כָּל כָּךְ.
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, הוספה ו׳:ב׳ ↗בעקבות המפרשים
הַהֶתְעַרְּרוּת הַמַּפְתֵּעַ
״ונסתם. בראותכם המופת הגדול הזה:״
בַּקְטַע הַזֶּה מִסְפַּר זְכַרְיָה מַתְחִיל לְתֵת תְּמוּנוֹת עַל יוֹם הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מְתָאֵר הַמִּצְעָה הַמַּפְתִּיעָה שֶׁבְּעֵת הַמִּלְחָמָה, כְּשֶׁהָאָרֶץ מִתְפַּלֶּטֶת וְהַמַּצּוּרָה נִפְרֶצֶת. הַדָּבָר מֵתָאֵר מַצָּב שֶׁבּוֹ הַמַּפְתֵּעַ הַגָּדוֹל יִתְגַּלֶּה וְהַכֹּל יַעֲצֹר מִלְהוֹד】. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפֶּסוּק הַזֶּה, מַסְבִּיר שֶׁבְּעֵת הַמַּפְתֵּעַ הַגָּדוֹל הַזֶּה יַהֲלִיךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם, הַכֹּל יִהְיֶה מְשֻׁתָּף לַחֲווָיָה הַמְּיוּחֶדֶת הַזֹּאת, עַד כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יִסְתַּמְּמוּ מֵהַמַּבְטָחַת הַמַּפְתֵּעַ.
רש״י על זכריה 14:5:4 ↗חשיבות מצוות סוכה ביום השם
״את חג הסוכות. כמו שפירשו רז"ל במס' עכו"ם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כדאיתא בשמעתא ראשונה (דף ג'):״
הַמִּקְרָא מְסַפֵּר עַל הַיּוֹם שֶׁבּוֹ כָּל הָעַמִּים שֶׁנֶּעֶשְׂתָה מִלְחָמָה בִּירוּשָׁלַיִם יֵצְאוּ לַחֲגֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת לִלְהִיּוֹת לַהַשֵּׁם, מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. הַפּוֹסֵק מְתָאֵר אֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ כְחֶרֶט הַחֲגִיגָה שֶׁבְּעֵת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַמַּלְכוּת הָאֱלֹהִית. רַשִׁ"י, בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַפָּסוּק, מְקַשֵּׁר אֶת הַחֹג הַזֶּה לַמִּצְוָה הַמְּדֻגֶּשֶׁת שֶׁל הַסֻּכָּה. הוּא מְבַסֵּס אֶת הַהֲסָר לְפִי הַמִּסְתּוֹר שֶׁנִּמְצָא בְּתַלְמוּד (עכו"ם), הַמְדַגֵּשׁ אֶת הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד שֶׁל הַסֻּכָּה לַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הִיא נִקְרֵאת בְּשֵׁם הַמִּצְוָה עַצְמָהּ.
רש״י על זכריה 14:16:1 ↗השכינה יחד עם ירושלים
״וטעם ובא – אז תבא השכינה הקדושים שהם המלאכים ותשכן בירושלם וזהו פירוש עמך עם ירושלם, כי עמה ודבר תחלת הפרשה.״
בפשט המקרא, פסוק חמש בפרק ארבע-עשרה של ספר זכריה מתאר יום שבו הַשֵּׁם יבוא ויתייצב על הר הזיתים. ביום הזה תתרחש שינוי גדול בטבע, כשההר ייבקע לשניים וחלק מהעמק יתחלק לשניים, ונוצר מסלול מפלט לעם ישראל. אבן עזרא מפרש את המשפט "ועמה ירושלים" בצורה מעניינת. לדעתו, הכוונה היא שהשכינה, יחד עם המלאכים הקדושים, תגיע ותתגורר בירושלים. לפי גישה זו, ירושלים אינה רק עיר גיאוגרפית, אלא מקום שבו הנוכחות האלוהית והמלאכים שוכנים יחד עם העם.
אבן עזרא על זכריה 14:5:2 ↗הנותר והמלך שיעמוד מול הַשֵּׁם
״והיה כל הנותר - זהו השלישית שהזכיר בעבור שאמר למלך בשוא תחת הלמ"ד ולא נפתח הלמ"ד, נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח כדרך ואני״
בפסוק זה, זכריה מתאר מצב שבו רק חלק קטן מאוכלוסיית ירושלים יישאר בחיים לאחר המלחמה הקשה. הפרשן אבן עזרא מתייחס למילים "כל הנותר" ומציין שזו פעם שלישית שהנביא מדגיש את נושא השארית שנותרה. הוא מפרש את המלך המוזכר בטקסט כמי שעומד מול הַשֵּׁם, ומרמז כי ייתכן שמדובר בדמות המשיח. האבן עזרא מציע שניתן לראות בזה רמז למלכות המשיח, בדומה למלכות שלמה שכל הגויים השתחוו לה. עם זאת, חשוב לציין שזוהי פרשנות ספציפית של אבן עזרי על הטקסט המקראי, ואין בכך משום קביעה חד-משמעית שכל המפרשים מסכימים עליה.
אבן עזרא על זכריה 14:16:1 ↗