פתחו את שערי לבנון ותאכל אש בערכי הארזים שלכם.
פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּאֲרָזֶֽיךָ׃זכריה · פרק יא׳
חורבן היער, משמע הרועה ואובדן הברית
הנביא זכריה מתאר את חורבן הטבע, את סבל הצאן תחת הרועה, ואת קריסת הברית כתוצאה ממעשי הרועים הרעים.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה יא׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
חורבן היער וציווי הצאן
ההילל מת בברוש, כי נפל הארז המפואר שנעדר, ועצי האלון של בשן צרחו כי היער היבש קרס.
הֵילֵ֤ל בְּרוֹשׁ֙ כִּֽי־נָ֣פַל אֶ֔רֶז אֲשֶׁ֥ר אַדִּרִ֖ים שֻׁדָּ֑דוּ הֵילִ֙ילוּ֙ אַלּוֹנֵ֣י בָשָׁ֔ן כִּ֥י יָרַ֖ד יַ֥עַר הבצור [הַבָּצִֽיר׃]נשמע קול בכי של הרועים כי המעטה שלהם נהרס, וקול שאגה של אריות צעירים כי תפארת הירדן חרבה.
ק֚וֹל יִֽלְלַ֣ת הָרֹעִ֔ים כִּ֥י שֻׁדְּדָ֖ה אַדַּרְתָּ֑ם ק֚וֹל שַׁאֲגַ֣ת כְּפִירִ֔ים כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד גְּא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן׃ (ס)ככה אמר ה׳ אלוהי: רעה את צאנ הטרף.
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י רְעֵ֖ה אֶת־צֹ֥אן הַהֲרֵגָֽה׃הנביא והרועים
הקונים אותה לא יהרגו ולא ירגישו אשמה, והמוכרים יגידו: "ברוך הַשֵׁם, הפכתי לעשיר", אבל הרועים שלה לא ירחמו עליה.
אֲשֶׁ֨ר קֹנֵיהֶ֤ן יַֽהֲרְגֻן֙ וְלֹ֣א יֶאְשָׁ֔מוּ וּמֹכְרֵיהֶ֣ן יֹאמַ֔ר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה וַאעְשִׁ֑ר וְרֹ֣עֵיהֶ֔ם לֹ֥א יַחְמ֖וֹל עֲלֵיהֶֽן׃כי לא ארחם עוד על יושבי הארץ, נא הַשֵׁם, והנה אני מוצא את האדם ביד חברו וביד מלך שלו, והם יכהו את הארץ ולא אציל אותה מידם.
כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם׃רעית את צאן ההרג, ולכן צאן העניים לקחתי לעצמי. לקחתי שני מקלות, לאחד קראתי "נועם" ולאחד קראתי "חבלים", ורעית את הצאן.
וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַֽהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן׃והכריתתי את שלושת הרועים בחודש אחד, ונפשי נחלשה בגללם וגם נפשם נחלשה בי.
וָאַכְחִ֛ד אֶת־שְׁלֹ֥שֶׁת הָרֹעִ֖ים בְּיֶ֣רַח אֶחָ֑ד וַתִּקְצַ֤ר נַפְשִׁי֙ בָּהֶ֔ם וְגַם־נַפְשָׁ֖ם בָּחֲלָ֥ה בִֽי׃ביטול הברית והשכר
ואמרתי: אני לא ארעה אתכם. המת ימות, והנעלם יימחק, והנותרות יאכלו אישה את בשר רעיתה.
וָאֹמַ֕ר לֹ֥א אֶרְעֶ֖ה אֶתְכֶ֑ם הַמֵּתָ֣ה תָמ֗וּת וְהַנִּכְחֶ֙דֶת֙ תִּכָּחֵ֔ד וְהַ֨נִּשְׁאָר֔וֹת תֹּאכַ֕לְנָה אִשָּׁ֖ה אֶת־בְּשַׂ֥ר רְעוּתָֽהּ׃ולקחתי את המקל שלי, נועם, ושברתי אותו, כדי לבטל את הברית שלי שכרתתי עם כל העמים.
וָאֶקַּ֤ח אֶת־מַקְלִי֙ אֶת־נֹ֔עַם וָאֶגְדַּ֖ע אֹת֑וֹ לְהָפֵיר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־כָּל־הָעַמִּֽים׃ובאות היום הזה נפרדה הברית, ועני העדר ששומר עליי ידע שזה דברי ה'.
וַתֻּפַ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֵּדְע֨וּ כֵ֜ן עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י כִּ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה הֽוּא׃ואמרתי להם: אם זה טוב בעיניכם, תנו לי את השכר שלי, ואם לא, הפסיקו. הם שקלו את השכר שלי, שלושים כסף.
וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם־לֹ֣א ׀ חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃ביטול הברית והרועה הרע
והשם אמר לי: תזרי לו אל היוצר, את ערך הכסף היקר שנתתי להם. ואקח את שלושים הכסף ואשליך אותם בבית השם אל היוצר.
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הַשְׁלִיכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַיּוֹצֵ֔ר אֶ֣דֶר הַיְקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יָקַ֖רְתִּי מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וָֽאֶקְחָה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים הַכֶּ֔סֶף וָאַשְׁלִ֥יךְ אֹת֛וֹ בֵּ֥ית יְהוָ֖ה אֶל־הַיּוֹצֵֽר׃ושברתי את המקל השני, את החבלים, כדי לבטל את הברית בין יהודה ובין ישראל.
וָֽאֶגְדַּע֙ אֶת־מַקְלִ֣י הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖ת הַחֹֽבְלִ֑ים לְהָפֵר֙ אֶת־הָֽאַחֲוָ֔ה בֵּ֥ין יְהוּדָ֖ה וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)והשם אמר לי: קח לך עוד כלי של רועה רע.
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י ע֣וֹד קַח־לְךָ֔ כְּלִ֖י רֹעֶ֥ה אֱוִלִֽי׃כי הנה, אני מקים בארץ רועה רע, שלא יבקר את הצעיר, לא יחפש את האבוד, לא ירפא את הפצוע, לא יטפל את החי, אלא יאכל את הבריאה ויפרק את איבריה.
כִּ֣י הִנֵּֽה־אָנֹכִי֩ מֵקִ֨ים רֹעֶ֜ה בָּאָ֗רֶץ הַנִּכְחָד֤וֹת לֹֽא־יִפְקֹד֙ הַנַּ֣עַר לֹֽא־יְבַקֵּ֔שׁ וְהַנִּשְׁבֶּ֖רֶת לֹ֣א יְרַפֵּ֑א הַנִּצָּבָה֙ לֹ֣א יְכַלְכֵּ֔ל וּבְשַׂ֤ר הַבְּרִיאָה֙ יֹאכַ֔ל וּפַרְסֵיהֶ֖ן יְפָרֵֽק׃ (ס)עונש הרועה הרע
אוי לרעה הרע, שעוזב את הצאן, חרב תהיה על זרועו ועל עין ימינו, זרועו תתייבש ותבלה, ועינו של ימינו תעורפל.
ה֣וֹי רֹעִ֤י הָֽאֱלִיל֙ עֹזְבִ֣י הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַל־זְרוֹע֖וֹ וְעַל־עֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרֹעוֹ֙ יָב֣וֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
חורבן היער וציווי הצאן
פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּאֲרָזֶֽיךָ׃
הֵילֵ֤ל בְּרוֹשׁ֙ כִּֽי־נָ֣פַל אֶ֔רֶז אֲשֶׁ֥ר אַדִּרִ֖ים שֻׁדָּ֑דוּ הֵילִ֙ילוּ֙ אַלּוֹנֵ֣י בָשָׁ֔ן כִּ֥י יָרַ֖ד יַ֥עַר הבצור [הַבָּצִֽיר׃]
ק֚וֹל יִֽלְלַ֣ת הָרֹעִ֔ים כִּ֥י שֻׁדְּדָ֖ה אַדַּרְתָּ֑ם ק֚וֹל שַׁאֲגַ֣ת כְּפִירִ֔ים כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד גְּא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן׃ (ס)
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י רְעֵ֖ה אֶת־צֹ֥אן הַהֲרֵגָֽה׃
הנביא והרועים
אֲשֶׁ֨ר קֹנֵיהֶ֤ן יַֽהֲרְגֻן֙ וְלֹ֣א יֶאְשָׁ֔מוּ וּמֹכְרֵיהֶ֣ן יֹאמַ֔ר בָּר֥וּךְ יְהוָ֖ה וַאעְשִׁ֑ר וְרֹ֣עֵיהֶ֔ם לֹ֥א יַחְמ֖וֹל עֲלֵיהֶֽן׃
כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם׃
וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַֽהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן׃
וָאַכְחִ֛ד אֶת־שְׁלֹ֥שֶׁת הָרֹעִ֖ים בְּיֶ֣רַח אֶחָ֑ד וַתִּקְצַ֤ר נַפְשִׁי֙ בָּהֶ֔ם וְגַם־נַפְשָׁ֖ם בָּחֲלָ֥ה בִֽי׃
ביטול הברית והשכר
וָאֹמַ֕ר לֹ֥א אֶרְעֶ֖ה אֶתְכֶ֑ם הַמֵּתָ֣ה תָמ֗וּת וְהַנִּכְחֶ֙דֶת֙ תִּכָּחֵ֔ד וְהַ֨נִּשְׁאָר֔וֹת תֹּאכַ֕לְנָה אִשָּׁ֖ה אֶת־בְּשַׂ֥ר רְעוּתָֽהּ׃
וָאֶקַּ֤ח אֶת־מַקְלִי֙ אֶת־נֹ֔עַם וָאֶגְדַּ֖ע אֹת֑וֹ לְהָפֵיר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־כָּל־הָעַמִּֽים׃
וַתֻּפַ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֵּדְע֨וּ כֵ֜ן עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י כִּ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה הֽוּא׃
וָאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם־לֹ֣א ׀ חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף׃
ביטול הברית והרועה הרע
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הַשְׁלִיכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַיּוֹצֵ֔ר אֶ֣דֶר הַיְקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יָקַ֖רְתִּי מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וָֽאֶקְחָה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים הַכֶּ֔סֶף וָאַשְׁלִ֥יךְ אֹת֛וֹ בֵּ֥ית יְהוָ֖ה אֶל־הַיּוֹצֵֽר׃
וָֽאֶגְדַּע֙ אֶת־מַקְלִ֣י הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖ת הַחֹֽבְלִ֑ים לְהָפֵר֙ אֶת־הָֽאַחֲוָ֔ה בֵּ֥ין יְהוּדָ֖ה וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י ע֣וֹד קַח־לְךָ֔ כְּלִ֖י רֹעֶ֥ה אֱוִלִֽי׃
כִּ֣י הִנֵּֽה־אָנֹכִי֩ מֵקִ֨ים רֹעֶ֜ה בָּאָ֗רֶץ הַנִּכְחָד֤וֹת לֹֽא־יִפְקֹד֙ הַנַּ֣עַר לֹֽא־יְבַקֵּ֔שׁ וְהַנִּשְׁבֶּ֖רֶת לֹ֣א יְרַפֵּ֑א הַנִּצָּבָה֙ לֹ֣א יְכַלְכֵּ֔ל וּבְשַׂ֤ר הַבְּרִיאָה֙ יֹאכַ֔ל וּפַרְסֵיהֶ֖ן יְפָרֵֽק׃ (ס)
עונש הרועה הרע
ה֣וֹי רֹעִ֤י הָֽאֱלִיל֙ עֹזְבִ֣י הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַל־זְרוֹע֖וֹ וְעַל־עֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרֹעוֹ֙ יָב֣וֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הקטע מתארת את החורבן המבני של הטבע והחברה, ואת התוצאות של דחיית הרועה והחזרה למנהיגות רעה.
חורבן היער וציווי הצאן
פסוקים אלו מתארים חורבן נורא של יער לבנון דרך דימוי של אש וקריסת עצים מפוארים, כמו ארז ובשן. החרב גורמת לבכי אצל הרועים ולשאגת חיות. בסוף, ה׳ מורה לרעות את הצאן שנגזר עליו להירגר בשל המצב.
הנביא והרועים
הפסוקים מתארים מצב של חוסר צדק וכילית רחמים על יושבי הארץ. הנביא מתאר את פעולת הרעיה עם שני מקלות המייצגים מצבים שונים, ואת סוף שלושת הרועים בתוך תקופה קצרה.
ביטול הברית והשכר
הנביא מתאר את החלטתו להפסיק את הנהגת הצאן על ידי שבירת מקל ה"נועם" וביטול הברית עם העמים. העניים המשתייכים לעדר מבינים כי דברי ה' התקיימו כאשר הם משלמים לנביא שכר של שלושים כסף.
ביטול הברית והרועה הרע
הנבואה מתארת את זריקת שלושים הכסף לבית השם וביטול הברית בין יהודה לישראל באמצעות שבירת המקל. לאחר מכן, השם מציב רועה רע שמתעלם מהעדר הפצוע והנזוק, ורק מחריב את הבריאה.
עונש הרועה הרע
פסוק זה מתאר את גורלו של רועה רע שנטש את הצאן שלו. על מעשיו, חרב תכה את זרועו ואת עין ימינו. זרועו תתייבש ותתבלה, וראייתו של יד ימינו תעמעם ותתעורפל.
הפסוקים מסתיימים בתיאור העונש שיבוא על הרועה הרע שביטל את התפקיד שלו.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
הַשְּׁעָרִים הַפְּתוּחִים וְהַנְּבִיאָה עֲלֵיהֶם
״וְהָיוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתְּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמַר לוֹ: הֵיכָל הֵיכָל! מִפְּנֵי מָה אַתָּה מַבְעִית עַצְמְךָ? יוֹדֵעַ אֲנִי בְּךָ שֶׁסּוֹפְךָ״
בְּמַעֲשֶׂה הַמִּקְרָא, הַדְּלָתוֹת שֶׁל הַהֵיכָל הָיוּ נִפְתָּחוֹת מֵעַצְמָן, וְרַבָּן יוֹחָנוֹן בֶּן זַכַּאי גָּעַר בָּהֶן. הוּא הֵיכָל הֵיכָל! לָמָּה אַתָּה מַבְעִית אֶת עַצְמְךָ? הוּא יָדַע כְּבָר שֶׁהַהֵיכָל עָתִיד לְהֵחָרֵב, וְהוּא צִפָּה אֶת הַדְּלָתוֹת כִּי כְּבָר נִתְנַבְּאוּ עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹא. הַנְּבִיאָה שֶׁל זְכַרְיָה מְדַבֶּרֶת עַל פְּתִיחַת דְּלָתוֹת בְּנוֹעַם, אֲבָל הַתוֹצָאָה הִיא שֶׁהָאָרָזִים יֵאכְלוּ בָּאֵשׁ. הַמַּקְצֵר מְבִיא מִמְּקוֹר הַגְּמָרָא בְּיוֹמָא, שֶׁמְסַכֵּם הַמַּעֲשֶׂה הַמַּצְעִירי וְהַמַּקְצֵר הַחַזָּלִי. הוּא מְקַשֵּׁר בֵּין הַתְּנוּעָה הַמִּתְקַדֶּמֶת שֶׁל הַדְּלָתוֹת לְבֵין הַנְּבִיאָה שֶׁבַּתְּנָאוּת שֶׁהַפְּתִיחָה תּוֹצִיא חֹשֶׁךְ וְאֵשׁ. הַגְּמָרָא מַבִּיעָה בְּזוּת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהַכֹּל יָדַע כְּבָר מִקֹּדֶם זְמַן.
יומא ל״ט ב:ו׳ ↗התפילה והבקשה בתוך הדין
״דברים ג ואתחנן אל ה' – במיני תחנונים: בעת ההיא לאמר – שאין ת"ל, אלא א"ל: הודיעני אם אני נכנס לארץ ואם לאו: אדוני –״
בְּקֶצֶת הַסְּפַרִּי, הַמְּבַאר אֶת הַפּסוּקִים בְּדְבָרִים, מְסַבֵּל אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל מֹשֶה רַבֵּנוּ כְּמִין הַתַּחֲנוּנִים. מֹשֶׁה מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם לָדַעַת הַחְלָטָה אִם יוּכַל לְהִכָּנֵס אֶל הָאָרֶץ. הוּא מְזַכֶּה אֶת הַשֵּׁם כְּזוֹ הַמְּנַהֶגֶת אֶת הָעוֹלָם בְּצֶדֶק וּבְרַחֲמִים, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַדִּין עַל יְדֵי הַחֶסֶד. הַסְּפַרִּי מְפַרֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁאָה שֶׁל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְהַהַר הַטּוֹב כְּסִימָן לִירוּשָׁלַיִם וּלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הַפֵּרוּשׁ בַּסְּפַרִּי מִתְרַכֵּז עַל הַמִּתַּחַת שֶׁל הַשֵּׁם אֲשֶׁר מַכְבִּישַׁת הַמִּדָּה הַנּוֹרָאָה בְּרַחֲמִים. הַסְּפַרִּי מְצַיֵּן אֶת הַמִּדָּה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁאֵין כְּמוֹהָּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי הוּא יָכוֹל לְמַחֵת גְּזֵרוֹת וּלְקַבֵּל תְּשׁוּבָה. הַמַּסּוֹרֶת מְבִיאָה גַּם תִּרְמוּם מֵחֲזַ"ל בְּקֶצֶר, לְמַדּוּת הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין לוֹ הֶכְרָעָה, לְעוּבְרָה הַשֵּׁם שֶׁמַּחֲמִיר בְּחֶטְא אַךְ מְאַפְשֵׁר הַתְּשׁוּבָה.
ספרי במדבר קל״ד:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
הצאן ש被 נטבחו
״צאן ההרגה. ישראל שהרגום רועיהם ואכלום:״
בפרק זה מספר זכריה על מצב של חורבן ופגיעה בעם ישראל. הנביא מתאר מצב שבו הצאן נטבחים, וזהו דימוי לעם שרועיו שלו נהרגו או נעלמו, ומה שנשאר הוא רק אכילה וסבל. הדימוי מדגיש את חוסר ההגנה ואת השמדת המנהיגות שחובה עליה לשמור על הצאן. רש"י מפרש את הפסוק על כך שמדובר בישראל, שהרועים שלה נהרגו והעם עצמו נאכל על ידי האויבים. הוא מתמקד בתוצאה המעשית של מות הרועים: חוסר היכולת של העם להגן על עצמו אל מול מי שרוצה לאכל אותו.
רש״י על זכריה 11:4:2 ↗הַבָּרָז וְהָאוֹצָר הַנֶּעְלָם
״ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר. כמו אל האוצר שומר האוצר אמר הקב"ה לנביא כתוב והנח את אלו הם וצדקתם להיות שמור לסוף שבעים שנה״
בַּפֶּסֶק הַזֶּה, רַשִׁ"י מְסַבֵּר אֶת הַמַּטּוֹת בַּפְּסוּק שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם אוֹמֵר "הַשְׁלֵכְהוּ אֶל הַיּוֹצֵר". הוּא מְפַרֵשׁ אֶת הַמִּלָּה "יּוֹצֵר" כְּאוֹצָר, וּמַסְבֵּר שֶׁמַּטָּרַת הַשְׁמָטַת הַכֶּסֶף הָיְתָה לִשְׁמֹר אוֹתוֹ כְּאוֹצָר לַמְּקוֹם הַקָּדוֹשׁ. לְפִי הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה, הַכֶּסֶף הָיָה מְשׁוּמָר לְמַטָּרָה חֲשׁוּבָה בְּמִשְׁאָר הַגָּלוּת. רַשִׁ"י טוֹעֵן שֶׁהַכֶּסֶף הַזֶּה נִשְׁמַר לְמַעַן הַבְּנִיָּה הֶחָדְשָׁה שֶׁתִּקְרָה אַחֲרֵי שְׁבַעִים שְׁנֵה בָּבֶל. הַאוֹצָר הַזֶּה הוּא בַּעַל הַתְּפָאַרְתִּי, כְּבָר בְּחֹדֶשׁ אֲדָר. הַפֵּרוּשׁ מְחַבֵּר בֵּין הַמִּשְׁאָר הַמָּדִיָּתִי לְבֵין הַבְּרִית הָעֲתיקָה וְהַבְּנִיָּה הָעֲתידִית.
רש״י על זכריה 11:13:1 ↗הרועה והצאן הנשחטים
״כה - עתה יחל פרשה אחרת לספר איך יהיו ישראל אחרי קום החשמונים, ואמר אלהי - בעבור כי יראה במראות נבואה כי הוא יהיה הרועה,״
בפרק זה מספר זכריה על תקופה שבה ישראל יתמודדו עם חורבן וסבל גדול. הדימוי של הריסת ההרים והיערות מתאר עוצמה של אסון שמשפיע על כל הארץ. הכתוב מתאר מצב שבו הרועה אינו מצליח להגן על הצאן, ומתקיים תהליך של שחיטה וקריסה של המבנה החברתי והלאומי. אבן עזרא מסביר על הפסוק הרביעי כי הנבואה מתארת את המצב שיהיה בישראל לאחר תקופת החשמונים. לפי פירושו, המראות הללו מראים כי הרועה יחווה את גורל הצאן הנשחט. הוא מדגיש שהנבואה עוסקת בקושי ובסבל שהרועה יחווה מול גורל הצאן.
אבן עזרא על זכריה 11:4:1 ↗ערך השירות והיקר שבו
״ומלת אל תשרת בעבור אחרת, אל אדר היקר.״
הפרשן אבן עזרא מסביר את הפסוק בפרק אחד עשר של ספר זכריה. לפי דבריו, הכוונה היא שלא כדאי להקדיש שירות או עבודה למשהו אחר, אלא לדבר היקר והחשוב באמת. הוא מדגיש את החשיבות של התמקדות במה שבעל ערך. הפרשן מפרש את המילים על בסיס המשמעות הפנימית של הערך וההקדשה. הוא לא מנסים לשנות את המקרה המקורי, אלא להסביר את המסר שמאחורי הבחירה בשירות מסוים מול אחר.
אבן עזרא על זכריה 11:12:2 ↗