תבקשו מן ה׳ מטר בזמן הצורך. ה׳ הוא שנותן ברקים וגשם חזק לכל אחד בשדה.
שַׁאֲל֨וּ מֵיְהוָ֤ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃זכריה · פרק י׳
הַשֵּׁם הוּא הָרוֹעֶה הָאֶמֶתִּי
בְּטַח בַּהַשֵּׁם, כִּי הַגְּאוּלָה וְהַחֲזָקַת בֵּית יְהוּדָה וְיוֹסֵף מְבֻטְּחוֹת בְּאִסוף הָעָם מִן הַגָּלּוּת.
להקשיב. להבין. להתחבר.
הפרק בקול
זכריה י׳ · סיפור והסבר
גרסת ההאזנה בהכנה. הנגן יופיע כאן כשהיא תהיה מוכנה.
ריחוף על פסוק מציג את המקור. במגע — לחיצה ממושכת או כפתור ״המקור״.
השם הוא הרועה האמיתי
כי המנחשים מדברים דברי שקר, והקוסמים רואים שקרים, וחלומות השווא הם חלומות ריקים. הם מנסים לנחם אבל רק מכחים, ולכן הם נודדים כמו צאן אבוד כי אין רועה.
כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּֽי־אֵ֥ין רֹעֶֽה׃ (פ)כעסתי על הרועים, ואעניש את המנהיגים. כי ה׳ צבאות פקד את עדר בית יהודה, והפך אותם לסוסי מלחמה גיבורים.
עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃מתוכם יצא יתד, מתוכם יצא קשת המלחמה, ומתוכם יצא כל מפקד צבא.
מִמֶּ֤נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כָל־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו׃הַבְּטָחַת הַגְּאוּלָה וְהַחֲזָקַת בֵּית יְהוּדָה וְיוֹסֵף
הֵם יִהְיוּ כְּגִבּוֹרִים שֶׁדּוֹסְקִים בְּטִיט בַּמִּלְחָמוֹת, וְהֵם יִלָּחֲמוּ כִּי הַשֵּׁם עִמָּם, וְהֵם יַכְלִיעוּ אֶת רוֹכְבֵי הַסּוּסִים.
וְהָי֨וּ כְגִבֹּרִ֜ים בּוֹסִ֨ים בְּטִ֤יט חוּצוֹת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנִ֨לְחֲמ֔וּ כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּ֑ם וְהֹבִ֖ישׁוּ רֹכְבֵ֥י סוּסִֽים׃אֲנִי אֲחַזֵּק אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף, וְאֲשִׁיב אוֹתָם, כִּי רִחַמְתִּי אוֹתָם וְאֲשִׁיב אוֹתָם כְּמוֹ לֹא הִרְחַקְתִּי אוֹתָם, כִּי אֲנִי הַשֵּׁם אֱלֹהֵיהֶם וְאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתָם.
וְגִבַּרְתִּ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת־בֵּ֤ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְאֶעֱנֵֽם׃אֶפְרַיִם יִהְיֶה כְּגִבּוֹר, וְלִבָּם יִשְׂמַח כְּמוֹ יַיִן, וּבְנֵיהֶם יִרְאוּ וְיִשְׂמְחוּ, וְלִבָּם יִשְׂמַח בַּשֵּׁם.
וְהָי֤וּ כְגִבּוֹר֙ אֶפְרַ֔יִם וְשָׂמַ֥ח לִבָּ֖ם כְּמוֹ־יָ֑יִן וּבְנֵיהֶם֙ יִרְא֣וּ וְשָׂמֵ֔חוּ יָגֵ֥ל לִבָּ֖ם בַּיהוָֽה׃אֶשְׁלַח לָהֶם אוֹתִים וְאֶאַסְפֹּת אוֹתָם, כִּי הֵם נִגְזְרוּ לִגְאֻלָּה, וְהֵם יִרְבּוּ כְּמוֹ שֶׁהֵם רַבִּים.
אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָבֽוּ׃איסוף העם והתחזקותם בהשם
אני אזרע אותם בין העמים, ובמקומות הרחוקים הם יזכרו אותי, הם יחיו עם ילדיהם ויחזרו.
וְאֶזְרָעֵם֙ בָּֽעַמִּ֔ים וּבַמֶּרְחַקִּ֖ים יִזְכְּר֑וּנִי וְחָי֥וּ אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וָשָֽׁבוּ׃אחזיר אותם ממצרים ומאשור ואאסוף אותם, ואביא אותם לארץ גלעד ועם לבנון, אך הם לא ימצאו שם מנוח.
וַהֲשִֽׁיבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵֽאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל־אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֤ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם׃הצר יהיה בים, והוא יכה בים גלים, וישתוק כל מעמקי הים, גאוות אשור תופתת ושר מצרים יתרחק.
וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֤ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְאֹ֑ר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר׃הגיבורים יתחזקו בהשם ובהשמו הם ילכו, כך אומר השם.
וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)Tanach with Ta'amei Hamikra · ניקוד וטעמי מקרא
השם הוא הרועה האמיתי
שַׁאֲל֨וּ מֵיְהוָ֤ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה׃
כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּֽי־אֵ֥ין רֹעֶֽה׃ (פ)
עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה׃
מִמֶּ֤נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כָל־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו׃
הַבְּטָחַת הַגְּאוּלָה וְהַחֲזָקַת בֵּית יְהוּדָה וְיוֹסֵף
וְהָי֨וּ כְגִבֹּרִ֜ים בּוֹסִ֨ים בְּטִ֤יט חוּצוֹת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנִ֨לְחֲמ֔וּ כִּ֥י יְהוָ֖ה עִמָּ֑ם וְהֹבִ֖ישׁוּ רֹכְבֵ֥י סוּסִֽים׃
וְגִבַּרְתִּ֣י ׀ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת־בֵּ֤ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְאֶעֱנֵֽם׃
וְהָי֤וּ כְגִבּוֹר֙ אֶפְרַ֔יִם וְשָׂמַ֥ח לִבָּ֖ם כְּמוֹ־יָ֑יִן וּבְנֵיהֶם֙ יִרְא֣וּ וְשָׂמֵ֔חוּ יָגֵ֥ל לִבָּ֖ם בַּיהוָֽה׃
אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָבֽוּ׃
איסוף העם והתחזקותם בהשם
וְאֶזְרָעֵם֙ בָּֽעַמִּ֔ים וּבַמֶּרְחַקִּ֖ים יִזְכְּר֑וּנִי וְחָי֥וּ אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וָשָֽׁבוּ׃
וַהֲשִֽׁיבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵֽאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל־אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֤ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם׃
וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֤ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְאֹ֑ר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר׃
וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ (ס)
התמונה השלמה
הפרק, בקצרה
הַנָּבִיא זְכַרְיָה מְבַשֵּׂר עַל הַתְּבוּנָה שֶׁמֵּצֵא בַּהַשֵּׁם וְעַל הַהַבְטָחָה לְחַזֵּק אֶת עַמּוֹ.
השם הוא הרועה האמיתי
הפסוקים קוראים לבקש מטר מה׳ ולא מהכוכבים השקריים. ה׳ יתקן את הרועים הרעים ביהודה, ויפך את העם לסוסי מלחמה חזקים, מתוך הנהגה חדשה וגיבורה שתצא מתוכם.
הַבְּטָחַת הַגְּאוּלָה וְהַחֲזָקַת בֵּית יְהוּדָה וְיוֹסֵף
הַקֶּצֶע מְתָאֵר אֶת הַעֹז שֶׁיְּהֵיהּ לְעַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמוֹת בִּזְכוּת הַשֵּׁם. הַקֶּצֶע מַבְטִיחַ לְאַסְפֹּת אֶת הַבָּתִּים יְהוּדָה וְיוֹסֵף בְּרַחֲמִים וּבִגְאֻלָּה, עַד שֶׁהָעָם יִשְׂמַח וְיִרְבֶּה בְּזִכְרוֹן הַשֵּׁם.
איסוף העם והתחזקותם בהשם
הפסוקים מתארים את זריעת העם בין האומות וזכירת השם במרחקים. הנביא מבטיח איסוף מגלעד ועד לבנון, למרות הקושי במציאת מנוח, ומבשר על שבירת כוחם של אשור ומצרים והתחזקות העם בהשם.
הַנָּבִיא מְסַיֵּם בְּהַבְטָחָה לְחַזֵּק אֶת הָעָם בַּהַשֵּׁם וְהֵם יֵלְכוּ בְּשְׁמוֹ.
מעבר לקריאה הראשונה
לימוד ועיון
מבחר ממקורות חז״ל, בהסבר עכשווי. דברי המקור המצוטטים מובחנים מן ההסבר; פירושי מפרשים מובאים בהמשך ובנפרד.
מדברי חז״ל
כֹּחַ הַיָּחַד בַּבְּרָכָה
״רִבִּי בֶרֶכְיָה רִבִּי חֶלְבּוֹ פָּפָּא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. פְּעָמִים שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְכוּת אָדָם אֶחָד בִּזְכוּת עֵשֶׁב אֶחָד בִּזְכוּת שָׂדֶה אֶחָד. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד וּמְטַר גֶּשֶׁם״
הַמִּלִּים מֵהַתַּלְמוּד הַיְרוּשְׁלְמִי מְסַבְּלוֹת עַל הַכֹּחַ הַכַּמּוּד בִּזְכוּת הַיָּחַד. רַבִּי בֶרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ פָּפָּא מְסַבְּרוֹת שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין בִּזְכוּת אָדָם אֶחָד, עֵשֶׂב אֶחָד, אוֹ שָׂדֶה אֶחָד. הַהֶסְבֵּר מְבַקֵּשׁ לְהַסְבִּיר לָמָּה הַפָּסוּק בָּאָתָה מְצַיֵּן יְחִידוּת בְּכָל מִלָּה. הַתַּלְמוּד מְצַיֵן שֶׁהַפָּסוּק אוֹתָהָה מַדְגִּישׁ אֶת הַיְּחִידוּת: לְאִישׁ, לְעֵשֶׂב, וּבַשָּׂדֶה. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַבְּרָכָה בַּמֶּטֶר מַעֲצִימָה כְּשֶׁהִיא מִתְרַכֶּזֶת לַיָּחַד, וְלֹא כְּשֶׁהִיא מְפוּזֶרֶת רַבָּה. הַמְּסֹרָה בּוֹרֶאת אֶת הַפְּסוּק כְּכָזוֹ שֶׁבּוֹ הַתַּפְקִיד הַמְּרֻכָּז מְהַבִּיא לַמְּצִיאוּת הַמְּסֻמֶּת.
תלמוד ירושלמי תענית ג׳:ב׳:ג׳ ↗המשמעות של חמשת השמות של איד
״חַמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ. אֵיד עָב עָנָן נָשִׂיא חֲזִיז. אֵיד מְנַיִין. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ. עָב [שֶׁהוּא מְעַבֶּה אֶת הָרָקִיעַ]. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב״
בְּמַקְור הַתַּלְמוּד הַיְרוּשָׁלְמִי (תַעֲנִית ג׳:ג׳:ה׳), מֻסְבָּר הַמַּעֲרָךְ הַמְּיֻחָד שֶׁל חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְדֻבִּי הַמַּלְכּוּת אוֹ לַדִּבּוּר הַנִּסִּי. כָּל שֵׁם מְבַטֵּא הֶעֱרָכָה אַחֶרֶת שֶׁל כֹּחֶשׁ אוֹ מַעֲרָכָה בַּטֶּבַע וּבַמּוֹסַר. לְמָשָׁל, הַשֵּׁם "עָב" מְסַמֵּל כֹּחֶשׁ שֶׁמְּמַלֵּא אֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַשֵּׁם "נָשִׂיא" מְסַמֵּל הַעֲלָאָה שֶׁל אֲנָשִׁים בְּעַצְמָם. הַתַּלְמוּד מְפֵרֵט כַּמָּה שֵׁמוֹת מְצַוְּרִים תְּהוּלֹת שֶׁל הַטֶּבַע וְגַם תְּהוּלֹת שֶׁל הַחֶסֶד וְהַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַשֵּׁם בָּעוֹלָם. הַפֵּרוּשׁ בַּיְרוּשָׁלְמִי מַתְרַקֵּן אֶל הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הַשֵּׁם בַּבְּרִיאוֹת וּבְהַיְּכָדוּת. כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם עֹשֶׂה אֶת הַחֲזִיזוֹת כְּחֶזְיוֹנוֹת, כָּךְ גַּם הַשֵּׁמוֹת הָעַמִּיִּים מְבַטְּאִים אֶת הַמְּסִירָה הַנִּסִּית שֶׁל הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי בַּמַּמְלָכָה.
תלמוד ירושלמי תענית ג׳:ג׳:ה׳ ↗בעקבות המפרשים
החוסן של העם וסכנת הטרף
״כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה:״
בפסוק זה מופיע דימוי של סוס שמתגאה בכוחו ובהדר שלו בזמן המלחמה. רש"י מסביר שההוד והגאווה של הסוס באים לידי ביטון דווקא ברגע הלחימה, כאשר כוחו נחשף ומוכר לכולם. הפסוק מתאר מצב שבו הכוח הניכר אינו תמיד מעיד על צדקת הדרך, אלא על עוצמה פיזית שמתגלה בקרב. הפרשן מתמקד בכך שההוד של הסוס נמדד לפי היכולת שלו להפגין עוצמה בתוך המערכה.
רש״י על זכריה 10:3:3 ↗הבטחת השיקום והצמיחה
״ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין:״
בפרק זה מנביא זכריה מבטיח שהעם יחזור למעמדו וישכון בעצמו. הַשֵּׁם מבטיח להנהיג את העם ולעזור לו להתחזק. התמונה של זריעה מרמזת על תחילת תהליך של צמיחה והתפשטות בתוך העמים, כשכל זריעה מביאה איתה פירות חדשים. רש"י מסביר את הדימוי של הזריעה כהתחלה של תהליך בתוך העמים. הוא מדמה זאת לאדם שזורע סאה של זרעים כדי להשיג תוצאה של כמה כורינים. הפירוש מתמקד ביכולת של התהליך להתרבות ולהגדיל את השפע.
רש״י על זכריה 10:9:1 ↗הַשֵּׁם הוֹלֵךְ כְּבַעֲלֵי הַדֶּרֶךְ וְהַצֹּאן נִדַּחָה
״על - הפרשה דביקה היא והרועים הם מלכי יון שהיו מושלים על ישראל.״
בַּקֶּטעַת הַפְּסוּקִים מִסֵּפר זְכַרְיָה, הַנָּבִיא מַתְרִיעַ כִּי הָעָם מִתְפַּלֵּל לַדֶּבֶר וְלַדְּבֶרֶת הַכַּשְּׁדִּים, אַךְ הַתּוֹצָאָה הִיא שֶׁהָרוֹעִים לֹא דָּרְשׁוּ אֶת הַשֵּׁם. הַנָּבִיא מַתְאָר אֶת הַמַּצָּב שֶׁל הַעָם שֶׁנִּדַּח, כִּי הַמַּשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם הָיוּ חַסְרֵי רָצוֹן. הַמַּצָּב הוּא שֶׁהַשֵּׁם כּוֹעֵס עַל הָרוֹעִים וְהוּא יִצְאָר עַל הַצֹּאן. הַפֵּרוּשׁ הַמּוּבְלָע בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁמְּסוּבֵּר אֶבֶן עֶזְרָא, מְקַשֵּׁר אֶת הַמִּלִּים "הַפָּרָשָׁה דְּבִיקָה" וְאֶת הַיְּצָאִים שֶׁמִּשְׁרִינוּ עַל יִשְׂרָאֵל לַמַּלְכֵי יוּנָן שֶׁהָיוּ הָרוֹעִים הָאֵלֶּה. הַמַּצָּב הַמִּקְצָעִי שֶׁל הַנָּבִיא הוּא שֶׁהַצֹּאן נִדַּח, וְהַמַּשְׁגִּיחִים הָיוּ מְפַזֵּרִים וְלֹא מְשַׁבֵּר אֶת הָעָם לַשֵּׁם.
אבן עזרא על זכריה 10:3:1 ↗התקווה לשוב אל הארץ
״את בניהם - עם בניהם ישבו אל ארצם.״
בפרק זה מנבאי זכריה, אנו רואים תמונה של חיזוי עתידי שבו הַשֵּׁם מבטיח להנהיג את עמו. הנביא מתאר מצב שבו העם יתפזר בין הגויים, אך יזכה בסוף לשוב למקומו. ההבטחה היא שהעם לא יישאר בגלות, אלא יזכה למחיה ופריחה בתוך ארצו. בנוגע לפסוק תשע, אבן עזרא מסביר שהביטוי "את בניהם" מתייחס לכך שהעם יתיישב מחדש בתוך ארצו יחד עם בניו. הפירוש מתמקד בחיבור שבין העם לאדמתו ובהתיישבות מחדש של הדורות הבאים בארץ ישראל.
אבן עזרא על זכריה 10:9:2 ↗